החיים מחוץ לארון.

אז בפוסט הזה אני אספר לכם איך בעצם סיפרתי להורים שאני גיי,

מה שלא היה רעיון כל כך טוב כי סיפרתי להם לפני יומיים, יומיים לפני יום האהבה.

בכללי באתי לאמא ולאבא שלי ואמרתי להם: "הי אמא, אבא, אה... אני גיי."

זאת הייתה הפעם הראשונה שאמא שלי אי פעם הרימה עליי יד או הכתה אותי,

חיבקתי את עצמי חזק והתקפלתי חזק כי היא התחילה לזרוק עליי כל מיני דברים והאוסף חרסינה שלה נהרס.

יש לי מראה יחסית גדולה על השולחן כתיבה שלי והיא הפילה אותה בחוזקה עד שהמון רסיסי זכוכיות עפו על הריצפה.

אז... זה היה די כואב בשבילי, כי זה די מבאס. כי אמא שלי, האחת שבאמת צריכה לאהוב אותי ולתמוך בי תמיד לא עשתה את זה.

והיא ואבא שלי אמרו לי שעכשיו אני הכישלון במשפחה מה שהיה כואב לשמוע.

אבל פשוט ברחתי החוצה ובדיוק אחריי יומיים משמע היום, ההורים לא הרשו לי לצאת עם חברים ביום האהבה.

אני מאמין שהיא תבקש ממני סליחה בעוד כמה חודשים אבל זאת לא הנקודה.

בכל מקרה היא לא תמכה בי וזה היה מאוד קשה בגלל שרציתי ממנה שתעשה את זה.

אתמול אבא שלי הכה אותי די חזק כשאמא שלי הלכה לעבודה וכנראה שיש לי שבר באצבעות שברגל כי הוא הפיל אותי ובעט בי,

אז בקרוב בשעה שבע אני הולך לרופא לבדוק את זה.

אז אני חושב שמעכשיו זה יהיה די קשה להמשיך לגדול, כי אין לי ממש הרבה אנשים שחוויתי איתם דברים בחיים,

למרות כשיצאתי מהארון לפני שנה הרבה תמכו בי, זה עדיין היה קשה.

חייתי בפחד שאיכשהו ההורים שלי יגלו, והדבר הכי נורא היה בשבילי שאמא שלי הכתה אותי.

כנראה שאם לא הייתי יוצא מהארון לא הייתי פותח משתמש ווירטואלי באינטרנט ולא חוטף מכות מאמא שלי אבל ככה זה.

הייתי חייב לפרוק את זה ובעצם... זה הכל.

חג שמח.