קראתם נכון, אני עצמי לא האמנתי.
ההורים שלי נסעו לתל אביב ונשארתי לבד בבית, כי מה יותר טוב מלהישאר בבית לבד בחופש?
בסביבות השעה חמש בבוקר שמעתי צרחות בחוץ ובהתחלה ניסיתי להתעלם.
כששמעתי שהצרחות גוברות כמו כל בן אדם עם מצפון ירדתי למעטה כדי לבדוק, וראיתי ילדה קטנה צורחת.
מה ילדה קטנה תעשה בחמש בבוקר כשעוד קצת חשוך בחוץ לבד? זה מה ששאלתי אותה.
היא אמרה לי שהחתול שלה ברח מהבית והיא יצאה לחפש אותו, ולא אמרה לאמא שלה שום דבר.
אמרתי לה שאני אעזור לה למצוא אותו ושנינו יצאו לדרך. אני זוכר שחיפשנו אותו לפחות שעה... עד שמצאנו אותו.
היא עדיין צרחה. כי מצאנו אותו דרוס על הכביש. הדבר הראשון שעשיתי זה הסתרתי לה את העיינים ולקחתי אותה משם.
עלינו אליי הביתה והתקשרתי לאמא שלה שהייתה כבר בפאניקה להודיע שהכל בסדר ושאני אחזיר אותה הביתה בקרוב.
הכנתי לה תה... כי קפה היא בטוח לא תשתה. הבאתי לה כמה עוגיות וניסיתי להרגיע אותה, שדברים כאלה קורים.
היא סיפרה לי שקראו לחתול תום ושהוא אצלה מאז שהייתה בת 4, ומפה שמעתי שהיא כרגע בת 7.
היא גם אמרה לי שהיא ממש מודה לי על זה שניסיתי לעזור לה ועל זה שאני תומך בה עכשיו, ויותר מכל שהיא מפחדת לחזור הביתה.
הרגעתי אותה ואמרתי לה שהכל בסדר ושאני אלווה אותה עד הבית ושאני מבטיח שלא יצעקו עלייה,
וגם אם כן הכל מדאגה ומאהבה.
היא ממש אהבה את העוגיות ושמתי לה כמה מהם בשקית וליוויתי אותה עד הבית, שהיה כמה רחובות אחריי.
אמא שלה במקום לצרוח עלייה, חיבקה אותה בדמעות והודתה לי מאוד. היא רצתה להחזיר לי את העוגיות ולשלם לי אפילו,
אבל סירבתי. אני באמת לא צריך את זה.
בדרך הביתה הרגשתי משהו בלב... משהו טוב. למרות החתול הדרוס, ולמרות שהעירו אותי בחמש בבוקר הרגשתי מצויין עם עצמי.
אני עזרתי למישהו ואני נתתי למישהו מזמני, למישהו שאני לא מכיר. והאמת... ההרגשה הייתה טובה. אני מרגיש כמו בן אדם טוב.
אז תעזרו לקרובים שלכם וגם לסתם אנשים, תרגישו טוב עם עצמכם. באמת.
חג שמח.
אני במומלצים... היאח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Mr. Shouta