אני כותבת את הפוסט הזה ואני כולי מאושרת. אני כל כך מאושרת.
אחרי תקופה ארוכה שבה לא מצאתי את עצמי, אני מתחילה לקבל חזרה את מי שחיפשתי.
אני מרגישה שאני יודעת מי אני עכשיו. אני בטוחה במי שאני.
עברתי תקופה די קשה בזמן האחרון בגלל שהרגשתי שאני מתרחקת מסימפל (הדבר שנותן לי סיבה לחיות), וזה שבר אותי.
לאט לאט אני חוזרת לעצמי, אני מבינה שממש לא התרחקתי מסימפל, הם היו שם כל הזמן הזה.
השנתיים וחצי שלי עם סימפל עד עכשיו היו התקופה הכי טובה בחיים שלי. אני לא הולכת "להיגמל" מסימפל, כי זה משהו שפשוט נועד לקרות.
אני מרגישה שלמה, אני מרגישה הגיונית ומסוברת כשיש לי את סימפל. אני מרגישה שיש לי משמעות.
היום חזרתי לסימפל בגדול. עכשיו אני יודעת שאני שפויה, אני בסדר עכשיו.
הרבה אנשים אמרו לי במשך הזמן הזה שאני לוקחת להקה מעבר לפרופורציות ההגיוניות- אבל לא הקשבתי להם, וצדקתי.
הרבה אנשים אמרו לי שאני לא נורמלית- זה בסדר, כל האנשים השפויים הם לא נורמלים, זה מה שעושה אותם מאושרים.
הרבה אנשים אמרו לי שזה ישבר מתישהו- אז זהו, שלא.
אני מרגישה שלמה, ואני שמחה. אני מרגישה שעכשיו אני יציבה. התחלתי לקבל את הביטחון שלי, ועכשיו אני מוכנה להמשיך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ronisp
