יש נחמה

בלחפש את המפתחות בתיק בבהילות,

אצבעות קפואות לא מרגישות ולו שפיץ

זה כמעט מצחיק

כי פתאום כולם כאוטיים כאלה,

מגושמים ולא מתנצלים

ונמלים בקצות האצבעות

זה מה שזה, באופן מוחלט

אמרת שלא תלכי

לשום מקום

ואני קצת מתקשה להאמין לך

את נוטשת קרובים ורחוקים,

ואני לא זה ולא זה

ובעיקר כלום באופן כללי

'אל תתאבדי מחר',

אני יכולה לבקש

ואת תגידי

'אחלה'

ואני אדע שבמילא לא התכוונת לעשות את זה

ושרצית לפעמים

לעיתים די קרובות, אם לדייק

ואני אדע שלפה או לשם,

אין לי השפעה

ולו על האינפוט שלי

שזה די מצחיק, אם חושבים על זה

כשאומרים 'כלי טיפולי', בד"כ לא מתכוונים

לבובה על חוטים

או שכן. אולי.

אמרו שירד שלג בירושלים.

לא הבטיחו, אבל השתמשו במילה "סבירות" בשילוב עם מילים

שערכן המתמטי הוא חיובי

ולא יורד.

בשלהי פריחת ניסן

מתרפקים קורי עכביש ודמויי-אפרוחים

על ענפי השיטה

בצוותא, מסובין שמאלה

זה מזכיר לה את כל האפשרויות,

אותה עצמה

את ידיה היא שולחת במקומה

אל הצמרת

האמנם גבוהה?

אין הבצק החמיץ?

והכל עוד מלוכלך...

וכהנא מטאפורות קלישאתיות לאשמה נשית,

נקוות באדים, פורחות אל התקרה

היא מתמללת אותן בראשה

קצת מספרת לי, בעיקר לעצמה

סופרת ומטמינה, מטמינה ומחפשת

מחפשת ומוצאת, מוצאת ומבערת.

מה נשתנה?

ובת כמה היא עכשיו?

שיערה הולך מתקצר

ביחס ישר לחיוך

ולהיקף השמלה

בת כמה?