בכיתה י"א בשבת חברות אמרתי להיא שהיא ילדה קטנה, טיפשה גדולה ותוצר לוואי של חברה עם תחלואי דימוי גוף. דיברתי על קימורים ועל תרבות המערב ועל מחלות ועל דרך ארץ ורדיפת בצע. היא אמרה שהיא אוהבת את הדוגמניות הרזות-רזות- בלי חזה, בלי יריכיים. אני אמרתי 'הן לא נשים. הן ילדות'. או משהו נכון וטיפשי בסגנון. וטיעיתי.

כי הנה גם אני הייתי שמחה להיות כזה פס עם מהות ארוכה ועורף מצטמרר, ילדה שסולחים לה ויראים לקראתה בקוביות שוקולד.

לכתיבה שלי אאלץ לעשות דיאטה, כי להשפריץ מילים זה חובבני. מי שלא בטוח מספיק באמירה ומחפש מילים שיתמכו בו, סופו שיוותר ספיצ'לס . אם אין ברירה טבעית, אצטרך לבנות מנגנון 'יש מאין' שיסנן את הסמנטיקה העודפת.

אהיה מינורית. מאופקת. אכתוב יפה, אגבה וארזה, אהיה אחת.