אז עכשיו לך"ג בעומר, 3:08 בלילה, עוד שעתיים עליי לקום להתארגן להתקלח ולהוריד את כל הג'יפה של המדורה ממני ולחזור רעננה לבסיס..

אז.. קרה הרבה בזמן שהייתי בריתוק, ולפני הריתוק גם כן, הספקתי להתנשק עם מישהו שיש לי איתו היסטוריה עשירה, להתחרפן בזמן הריתוק, למצוא לעצמי מחזר חדש (הוא מצא אותי לייתר דיוק ואני לא מצליחה להיפתר ממנו..) והיום? להיפרד מבוייפרנד, יותר נכון X בוייפרנד אחרי תקופה של כמעט שישה חודשים (ביום שישי הקרוב).

לא מגיע לו מישהי שמתנהגת כמוני וכלכך רחוקה כל הזמן, המצב מחרפן אותי.. ואני מתגעגעת בצורה שלא יאומן.. קשה מעבר ללא יאומן.

אני רוצה חיים משלי ולא להיות חייבת לאף אחד, כולל לא לתת דין וחשבון לעצמי ובשביל זה - אני חייבת חופש.

אני כבר רואה את עצמי כותבת בעוד מספר חודשים את הכותרת "סקס עם האקס" .

יהיה טוב...

אז היום, לאחר ישיבה ארוכה באוטו שלו ודיבורים ונשיקות ללא הרף ואחריי הרבה מאד הסברים החלטתי להיפרד ממנו, פה בא השוט וודקה והבירה גולדסטאר (שאני לא אוהבת) , באמת ששתיתי כמו אלכוהוליסטית.

 התגעגעתי לחברים, להכל..

הדמעות שירדו ממני היו דמעות של כאב נפשי, עצב והתמוטטות כללית.

בגדתי בעקרונות שלי - ואין יותר גרוע מזה בעיניי.

טוב, עכשיו לאחר שסיימתי עם הבוייפרד - X בוייפרנד ממשיכים הלאה.

כלכך הרבה על מה לדבר אבל קשה כ"כ..

נראה לי אני אלך לישון לפחות לשעה ו40 דקות הקרובות...

יהיה טוב יהיה בסדר?

אופטימיות?

משהו?

תקופה חדשה בשטח...

הרגשת חנק קלה, אני יוצאת חמשושים..

מתגעגעת במהלך השבוע.. מתחרפנת מעט, נהנית מאד בסופ"ש.

אני פשוט אוהבת אותך, בחיים לא אמרתי אבל נראה שזה מה שאני מרגישה כלפיך.

אני מרגישה כאילו אתה חונק אותי עם לפגוש אותי המון וזה ממש מוזר..

לפעמים אני רוצה את הלבד בסופ"ש..

לפעמים חסר לי להיות בלי חבר ולהיות רווקה שכולם מנסים לחזר אחריה.

לפעמים חסרים לי הסטוצים חסרי המשמעות והמבטים והאלכוהול בלי הגבלה שזורם בדמי .

לפעמים חסרה לי הקלות דעת הזאת של לעשות מה שבא לי עם מי שבא לי ולשים זין על כולם.

אני מתגעגעת לימי הsingle שלי .

אבל אני אוהבת אותך אחרי הכל 3>.

היומולדת היה כייפי, הלכנו למסעדה נחמדה, הבאת לי שוקולד ממש חמוד, שרשרת לב חמדמדה (כמוילדים קטנים חח) ואחרי זה הזכרת לי מיליון פעם בערך עד כמה שאתה אוהב אותי .

אני אוהבת את הרעיון שזה אתה ולא אף אחד אחר.

היומולדת שלי  12.02 עבר בשקט. היו לא מעט ברכות מזל טוב, כמה וכמה מתנות טובות  .

תכשיטים יפים, מגפיים שקניתי לא מזמן שנחשבו גם הם למתנת יומולדת, ושיחות מאנשים ממש לא צפויים . האמת שיש לי הרגשה שהיומולדת שלי עדיין לא נגמר כי אנשים מתכננים לי דברים עדיין.

במרפאה שבה אני מוצבת בחיל האויר ממש  נחמד, אני מופתעת לטובה ממש! האנשים טובים נכון לעכשיו, ויש כמה וכמה שהם קצת לא משו אבל זה בקטנה.

עוד מעט אני אתחיל לתפקד כחובשת במלוא מובן המילה =].

דרושה: הרבה מאד סבלנות.

תאחלו לי בהצלחה =].

נ.ב: הממשלה שלנו הולכת להיות על הפנים, אני בעד לקנות כרטיס טיסה לשוויץ להכין מקום מפלט.

שבת אחרונה סגרתי בבסיס עם שאר הקורס ככיתת אלונקאים , המלחמה השפיעה על כל אחת ואחת מאיתנו.. על חלקנו יותר ועל חלקנו פחות.

אני זוכרת יום שישי בבוקר כשפשוט התלכנו לנו עם הסמל התורן תוך כדיי שעשינו נקיונות בבסיס (טמטום של בה"ד 10) שמתי לב שהכומתה שלו היא כומתה של כפירניק, ומאחורי התולעת (סיכת החובש שלו) יש פלסטיק שחור.. מה שאומר שאחד מהחברים שלו נהרג.

שאלתי אותו אם הוא היה בכפיר והשיחה התגלגלה משם לזה שהיה לו נורא קשה לצאת מהחטיבה שלו ולהשאר מפקד בבה"ד.. המילים העיקריות שמהדהדות לי בראש מאז יום שישי הן  "מכפיר אתה יוצא או עם ארון או בארון" זוהי לא הפעם הראשונה שאני שומעת את המשפט הזה.. במיוחד לו מכפירניק..

אחרי ארוחת שישי בבסיס קיבלתי הודעה ממיכאל (מישהו שקרה איתו משהו טוב ונגמר רע ) שעוד שעה הוא בעזה, ההודעה הזאת פשוט עוררה בי את המשפט יותר ממקודם,  הרגשתי כאילו הראש שלי מדקלם את המשפט הזה שוב ושוב וככה במשך לילה שלם.. ולאט לאט התחלתי להיזכר בכל אותם כוחות צבאיים שכרגע נמצאים בעזה, אותם אנשים שכרגע בעזה.. אותם אנשים שפשוט במרחק הליכה מעזה וכל אלו שעוד רגע מוקפצים לשם..

פשוט לא יכלתי להירגע, גם עכשיו המצב לא הרבה יותר טוב..

חי"ר, הנדסה, שריון, צנחנים, תותחנים, כפיר, חי"א, גולני ועוד ...

היום, אחרי שהודיעו לנו שחיילים נפגעו (לא יכולה לפרט יותר מזה)  מישהי מהקורס פשוט ישבה בחדר אוכל חסרת אונים והדמעות פשוט זלגו בלי וזאת כי היא ידעה שיש 50% שהחבר שלה הוא בין הפצועים והיא פשוט לא יכולה לעשות כלום.

קיצרו לנו את הקורס ופשוט דחסו הכל, הורידו את כל הא"ג (אימונים גופניים) והשעות חינוך והבטיחות שהיו אמורות להיות לנו ודחסו יותר שעות לימודים והעריכו לנו את הלו"ז בשעה.

מסתבר שצריכים גם ג'ובניקיות שיתפקדו בזמן מלחמה ..

והמצב האישי שלי?

בקאנטים.

אני לא מפסיקה לחשוב על המלחמה ועל כל מי שכרגע יכול להימצא שם.. הלב שלי פועם חזק יותר ויותר כל פעם שאני נזכרת בכל ידיד שלי וקרוב שלי שנמצא שם כרגע.

כרגע אני בגימלים .. חוזרת ביום שלישי.. החורף התחזק וההתקפים החליטו להופיע יחד איתו, רופא היחידה החליט להפנות אותי לרופא נוירולוג על מנת לשקול הורדת פרופיל רפואי והעניין הוא שאין לאן.. אחרי 45 (הפרופיל הנוכחי) 21 הוא השלב הבא זה אני פשוט לא רוצה לצאת מהצבא, אני שונאת מסגרות אבל אוהבת את הקורסים, את החברים.. את הכל.

בלימודים הולך בסדר.. פישלתי קצת בגלל המצב הכללי שלי (שהוא לא משהו כרגע) אבל זה משהו שהולך להיות מתוקן בהחלט .

בסה"כ לא קל אבל כולנו מנסים הלפיק את המקסימום האפשרי..

בתקווה שיהיה טוב.

אמן..