לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


"הדבר היחיד שקבוע בחיים, הוא השינוי, כל השאר הוא בר שינוי"

Avatarכינוי:  Venera

בת: 36





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

אכזבה מס'1 , השפלה מספר מס' 2.


השפלה מס' 2 ;

 

אז לאחר השתכרות טוטאלית כמו שאף פעם בחיים לא הייתה לי ביום שישי האחרון שאני חייבת לציין שאני לצערי זוכרת לפרטי פרטים כמעט. ההשתכרות מתבטא בישיבה על הרצפה לאחר נפילה וגיהוקים ללא הפסקה ואמרות "אני שונאת אותך" לידידי החביב שנפנף אותי ברוב טובו לטובת איזה מישהי (האמת שמגיעה לי מה אני יכולה לומר,  karma is a Bitch what can i say..) אחרת, חייבת לציין שזוהי הפעם הראשונה שאמרו לי כן ואז אמרו לי לא, או בכלל שאמרו לי לא - זוהי מילה שאני לא רגילה לשמוע מבחור. כבוד לחתיך האינטלגנט והבן זונה והשפלה דיי גדולה לאגו הנפוח שלי.

זה הייה משהו שקרה לפני כחודש וקצת.. וביום שישי האחרון לאחר השתכרות  והליכה מזוגזגת באמצע הלילה לכיוון בייתי, נפילה חזקה על האגן שעדין מצוי בסימנים יפים ובולטים סימסתי לבחור הנ"ל בשאלה איפה הוא והאם הוא יכול לתרום לי חוזקו ועזרתו להגיע הביתה מכיוון שאף אחת בחברותיי השכנות ברדאר 5' דקות ממני לא נמצאה בביתה אלה יותר עם החבר במקומות שונים בעיר או בארץ (כן, אני רווקה בין היחידות.. או בין היחידות הנורמליות לטעמי) בכל זאת הבחור הגיע לעזרתי למרבה הפלא וראה אותי במצב שלא הייתי אף פעם - שיכורה ובעיקר מבטאה את מילות ה"אני שונאת אותך" כ20 פעם תוך כדיי שהוא מחזיר לי בתשובה "אני יודע" ומטפל בי כאילו אנחנו שוב חברים בביתי הקט והצנועה ומכינים ארוחת לילה- בוקר .

באמת שאני לא סובלת את התנהגותו של הבחור וחושבת שהוא חמור אמיתי אבל תודה על הטיפול המסור כי בלעדיו לא הייתי מסתדרת.

חזרתי הביתה יותר פיקחת לאחר ישיבה איתו ושתיית ליטר מים . חייבת לציין שהתעוררתי מזיעה, עם כאב בטן, ראש, ולאחר מקלחת טובה הקיבה שלי החליטה להוציא את ארוחת הערב , ולאחר כמה שעות טובות את ארוחת הבוקר. הנג-אובר זה לא הדבר החביב עליי אני חייבת לציין שהרגשתי כמו מישהי שדרס אותה פיל.. ועוד איזה פיל... פיל מהבר מסעדה שהברמן הכין במיוחד בשבילי - פיל הנקרא בירת דובדנים שני שלישים  ושני קוקטיילים חזקים ששמם  אינו זכור לי על בטן כמעט ריקה. כנראה החולשה השתלטה עליי באותו ערב כי הגנים שלי לא תמכו בי הרבה באותו ערב וגם לא ההגיון.

 

זוהי ההשפלה, לקום בבוקר עם הנג-אובר ולגלות שנעזרת בבחור שאמרת לעצמך שאת מתעלמת ממנו לגמריי פעם הבאה שאת רואה אותו ואם לא, אז תדאגי שהוא יראה אותך, בעדיפות בזרועתיו של מישהו הרבה יותר טוב ממנו (חייבת לומר שיש סיכוי שיש לי אופציות טובות ממנו כיום אבל זה לפוסט הבא).

השפלה מס' 2.

 


אכזבה מס' 1;

 

לפי חישוביי , אני לא אוכל לעזוב את הבית ולשכור דירה לבד בלי להתנגש בקשיים כלכליים  לפחות עד סוף 2011.

עזבו את הקשיים של אני רוצה טיול באירופה, אוסטרליה ודרום אמריקה - אני יודעת שאצטרך לבחור אחד מהם.. זה ברור .

הקשיים של אני הולכת להיות סטודנטית בתקופת שנת 2011 עם קשיים כלכליים ורוב הסיכויים אחת שלא תגור במעונות, אני אצטרך ללמוד  לחסוך עבור חשמל, גז, מים, שכר דירה וכו' כל מה שחדש לי בעצם.. ולפי שכר הדירה כיום - המצב: בכי רע.

כיום אני מתכוננת אט - אט לפסיכומטרי שיהיה בדצמבר, ואח"כ קריאת תחת בעבודה והחלטות לגביי לימודים.. מה ואיפה ואיך ומתי..

והיום, רוב חבריי לומדים באוניברסיטה, משתחררים מהצבא בזמן הקרוב, או פשוט נמצאים בצבא בשנה הקרובה.

 

 

חיים: כוללים בעיקר חברים, פאבים, קפה, מסיבות , פיוזיוטרפיה , לימוד לפסיכומטרי, וחדר כושר , ובעיקר - נסיון נואש להתרחק מצרות וכל מה שכולל אותן בין אם מדובר באקסים, סטוצים, אלכוהול, לילות קשים ופזיזות מטורפת.. כי קשה לשים אותי על אש קטנה.

אני משתעממת משגרה ולא רגילה לשבת בצד .

למרות ש.. שמעתם פעם על 'מים שקטים חודרים עמוק'? נעים מאד.

השקט שלי, צורח ורק אלה שמכירים אותי, יודעים שאני מושכת אקשן, ואם לא.. אז אני באה אליו. לפחות ככה זה הייה עד לפני כ6 חודשים ומאז.. הרבה השתנה כולל אותי, בנסיון נואש להתבגר .

נכתב על ידי Venera , 16/6/2010 00:45   בקטגוריות אהבה ויחסים, אופטימי, ביקורת, פסימי, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לא שווה


מה כל זה שווה אם זה לא אותך מאושרת? אני לא מדברת עליי, אני מדברת עלייך.

כל דבר שאני עושה או קורה לי - פשוט גורם לך להיות יותר אומללה , מודאגת או ניוורוטית מיום ליום.

את בעצם אחד האנשים הכי חשובים בחיים שלי, הנה על אבא ויתרתי כי הוא בחיים שלו לא אמר לי מילה טובה כשהייתי זקוקה לה, חוץ מאולי פעם אחת אבל את.. את פשוט מרימה ידיים ממני. אין גבול לכמה שאני מסוגלת לעשות למענך ועד כמה שאני אוהבת אותך. באמת. אפילו אם אני לא מראה את זה , אפילו אם אני יוצאת כל יום וחוזרת מאוחר כשאת לא מרוצה מזה. אבל אני רוצה להצליח , אני רוצה שאת תהיי גאה בי ותחשבי שאני חכמה יפה ומצליחה וכל מה שאי פעם חלמת שהבת שלך תהייה אבל את רק מתאכזבת כי כל מה שקורה לי, בין אם זה לשבור את הרגל, או להיות חולה כרונית מגיל 4 ובין אם זה כל הדברים שאת לא רוצה שאני אעשה.

אני רוצה שפשוט תהיי גאה באה ואם אני לא יכולה שזה יקרה.. מה בעצם החיים שלי שווים כאן?

זה מכתב התאבדות או משהו זה פשוט מה שאני חושבת עכשיו.

אני אוהבת אותך. אבל את מוכנה לשלם כדיי שאני אעזוב בגלל שאת לא מרוצה מאורך החיים שלי-

מהעובדה שכרגע אסור לי לעבוד, מהעובדה שאני מבלה  הרבה, מהעובדה שאני לא לקחתי קורסים או עדיין לא נרשמתי לבריכה (וזה םשוט כי אני לא רוצה להשתמש בכסף שלך), מהעובדה שאני משאירה את המנורת לילה דולקת בלילה פשוט כי אני נרדמת לפני שאני מספיקה להגיע אליה.

 

אני רוצה להתחיל לעבוד, להרוויח כסף משלי ואז להירשם ממנו לבריכה ולחדר כושר ואז לקחת קורס צילום או שפות. אבל אני רוצה שזה יהיה מהכסף שלי.

אני לא יכולה לעבוד בנתיים.. לפחות על זה את לא יכולה להתווכח איתי.. כי ככה החליט הרופא ומשרד הביטחון.

 

אני אוהבת,מעריכה אותך מה שלא יהיה בשבלי תמיד תהיי אמא שלי.

נכתב על ידי Venera , 21/5/2010 15:02   בקטגוריות אהבה ויחסים, פסימי, עבודה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לVenera אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Venera ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)