אני מאמינה שכשמחליטים משהו, צריך לדבוק בו, לא חשוב במה זה יעלה . 

כמו כן , מילים לחוד  ומעשין לחוד. עד שמישהו מחליט לעשות אותן ביחד.

אפשר לומר אלפי דברים כמו למשל..

"ממחר אני אקום כל בוקר ב7 ואעשה ריצת בוקר"

"החל מהרגע שתיגמר הקופסת סיגריית הזאת אני לא אעשן יותר!"

עד הרגע שאתה מעשן עם חברים על בזמן ישיבה על בירה בפאב עם מוזיקה טובה ושיחה נהדרת.

כמו כן, גם אני כמו כל אדם פשוט הבטחתי לעצמי מיייייליווווניייי דברים!!  והחזקתי מעמד!!

עד הרגע שנשברתי.

ולהחלטה דרושים מרכיבים חיונים שלא לכולם יש אותם או שהם פשוט לא מוכנים להקריב אותם את חיי הנוחות או המותרות שיש להם מרוב פחד , כי לפעמים הרבה יותר טוב לחיות בבועה ולטמון את הראש בחול ובsave area .

וכן, דרושים מרכיבים  כמו אומץ, נחישות, קפדנות, לדעת מה סדר העדיפויות שלך, עקשנות ואף פעם לא לאבד את עצמך בתוך כל הכאוס שנקרא 'חיים'.

ודרך אגב, לטמון את הראש בחול - לא נקרא חיים (אפילו אם זה לא חול אלא כוס בירה טובה וקופסת סיגריות/נרגילה עם חברים )

אז החלטתי .

אולי עדיין לא החלטתי מי אני אהייה עוד 5 שנים - פיזיוטרפיסטית או צלמת מפורסמת או אולי אשת עסקים ומי יהיה החבר שלי /ארוסי /בעלי/ רווקה חופשייה ומבוקשת ..

אבל ללא ספק החלטתי מי אני לא אהיה!!

ויש לי עדיין תיאור לגביי מי אני אהייה בעוד 5 שנים ואיפה אני אגור ומה ואיזה מלצמה תהייה לי אבל אם אני אעסוק בצילום כמקצוע... זה כבר סיפור אחר (וכמו תמיד אני סוטה מהנושא!)

אבל לפרטי פרטים? לא, אני לא יודעת אבל יש לי כמה אפשרויות בראש וכמובן שאני לא אחלוק אותן איתכם כרגע קארמה יקיריי, קארמה.

אני רק יודעת מי אני עכשיו, וזה משהו שאני מתכוונת לשנות , ומהר.

החלטתי , ואני נחושה ואמיצה וקפדנית  מספיק  וכמובן שיש לי עקשנות (שלעיתים אפילו מיותרת) ועכשיו אני רק צריכה לא לאבד את עצמי בתוך הכאוס של החיים שלי, כי מי יודע יותר טוב ממני.. שאני חולת כאוס... בלאגן זה הבית שלי.

בנתיים אתמקד בפסיכומטרי, ובציון הכי גבוהה שאפשר, בעבודה ובחברים שלי, אלה ששם בשבילי .

ולכם יקיריי? אל תאבדו את עצמכם בתוך הכאוס, ותהיו אמיצים מספיק בשביל להחליט.

בביטחון והערכה עצמית רבה ממני אליכם .

השפלה מס' 2 ;

אז לאחר השתכרות טוטאלית כמו שאף פעם בחיים לא הייתה לי ביום שישי האחרון שאני חייבת לציין שאני לצערי זוכרת לפרטי פרטים כמעט. ההשתכרות מתבטא בישיבה על הרצפה לאחר נפילה וגיהוקים ללא הפסקה ואמרות "אני שונאת אותך" לידידי החביב שנפנף אותי ברוב טובו לטובת איזה מישהי (האמת שמגיעה לי מה אני יכולה לומר,  karma is a Bitch what can i say..) אחרת, חייבת לציין שזוהי הפעם הראשונה שאמרו לי כן ואז אמרו לי לא, או בכלל שאמרו לי לא - זוהי מילה שאני לא רגילה לשמוע מבחור. כבוד לחתיך האינטלגנט והבן זונה והשפלה דיי גדולה לאגו הנפוח שלי.

זה הייה משהו שקרה לפני כחודש וקצת.. וביום שישי האחרון לאחר השתכרות  והליכה מזוגזגת באמצע הלילה לכיוון בייתי, נפילה חזקה על האגן שעדין מצוי בסימנים יפים ובולטים סימסתי לבחור הנ"ל בשאלה איפה הוא והאם הוא יכול לתרום לי חוזקו ועזרתו להגיע הביתה מכיוון שאף אחת בחברותיי השכנות ברדאר 5' דקות ממני לא נמצאה בביתה אלה יותר עם החבר במקומות שונים בעיר או בארץ (כן, אני רווקה בין היחידות.. או בין היחידות הנורמליות לטעמי) בכל זאת הבחור הגיע לעזרתי למרבה הפלא וראה אותי במצב שלא הייתי אף פעם - שיכורה ובעיקר מבטאה את מילות ה"אני שונאת אותך" כ20 פעם תוך כדיי שהוא מחזיר לי בתשובה "אני יודע" ומטפל בי כאילו אנחנו שוב חברים בביתי הקט והצנועה ומכינים ארוחת לילה- בוקר .

באמת שאני לא סובלת את התנהגותו של הבחור וחושבת שהוא חמור אמיתי אבל תודה על הטיפול המסור כי בלעדיו לא הייתי מסתדרת.

חזרתי הביתה יותר פיקחת לאחר ישיבה איתו ושתיית ליטר מים . חייבת לציין שהתעוררתי מזיעה, עם כאב בטן, ראש, ולאחר מקלחת טובה הקיבה שלי החליטה להוציא את ארוחת הערב , ולאחר כמה שעות טובות את ארוחת הבוקר. הנג-אובר זה לא הדבר החביב עליי אני חייבת לציין שהרגשתי כמו מישהי שדרס אותה פיל.. ועוד איזה פיל... פיל מהבר מסעדה שהברמן הכין במיוחד בשבילי - פיל הנקרא בירת דובדנים שני שלישים  ושני קוקטיילים חזקים ששמם  אינו זכור לי על בטן כמעט ריקה. כנראה החולשה השתלטה עליי באותו ערב כי הגנים שלי לא תמכו בי הרבה באותו ערב וגם לא ההגיון.

זוהי ההשפלה, לקום בבוקר עם הנג-אובר ולגלות שנעזרת בבחור שאמרת לעצמך שאת מתעלמת ממנו לגמריי פעם הבאה שאת רואה אותו ואם לא, אז תדאגי שהוא יראה אותך, בעדיפות בזרועתיו של מישהו הרבה יותר טוב ממנו (חייבת לומר שיש סיכוי שיש לי אופציות טובות ממנו כיום אבל זה לפוסט הבא).

השפלה מס' 2.

אכזבה מס' 1;

לפי חישוביי , אני לא אוכל לעזוב את הבית ולשכור דירה לבד בלי להתנגש בקשיים כלכליים  לפחות עד סוף 2011.

עזבו את הקשיים של אני רוצה טיול באירופה, אוסטרליה ודרום אמריקה - אני יודעת שאצטרך לבחור אחד מהם.. זה ברור .

הקשיים של אני הולכת להיות סטודנטית בתקופת שנת 2011 עם קשיים כלכליים ורוב הסיכויים אחת שלא תגור במעונות, אני אצטרך ללמוד  לחסוך עבור חשמל, גז, מים, שכר דירה וכו' כל מה שחדש לי בעצם.. ולפי שכר הדירה כיום - המצב: בכי רע.

כיום אני מתכוננת אט - אט לפסיכומטרי שיהיה בדצמבר, ואח"כ קריאת תחת בעבודה והחלטות לגביי לימודים.. מה ואיפה ואיך ומתי..

והיום, רוב חבריי לומדים באוניברסיטה, משתחררים מהצבא בזמן הקרוב, או פשוט נמצאים בצבא בשנה הקרובה.

חיים: כוללים בעיקר חברים, פאבים, קפה, מסיבות , פיוזיוטרפיה , לימוד לפסיכומטרי, וחדר כושר , ובעיקר - נסיון נואש להתרחק מצרות וכל מה שכולל אותן בין אם מדובר באקסים, סטוצים, אלכוהול, לילות קשים ופזיזות מטורפת.. כי קשה לשים אותי על אש קטנה.

אני משתעממת משגרה ולא רגילה לשבת בצד .

למרות ש.. שמעתם פעם על 'מים שקטים חודרים עמוק'? נעים מאד.

השקט שלי, צורח ורק אלה שמכירים אותי, יודעים שאני מושכת אקשן, ואם לא.. אז אני באה אליו. לפחות ככה זה הייה עד לפני כ6 חודשים ומאז.. הרבה השתנה כולל אותי, בנסיון נואש להתבגר .

זה נקרה לבגוד?

או שלא?

ואם לא מרגישים אהבה (כזוג לבן אדם)..?

זה לא באמת מוגדר, לא איתו ולא עם השני.

אני כ"כ מבולבלת, כל-כך.

מה ששנוא אליך אל תעשה לחברך..

להיות תלויה באויר ולשקר לאנשים, להסתיר דברים ועם הזמן הרשימה רק מתארכת....

יום ראשון לבסיס..

ואז להתמודד עם בייב פנים מול פנים.. יש מצב שזה יוביל לריב ועצבים - שוב.

הייתי אמורה לסיים את הקורס בשבוע הבא, חבל שזה יקרה רק עוד 3 חודשים בערך.

אני מתחילה את כל הקורס מההתחלה, ככה זה כשלא לומדים בכלל.

מאז שנכנסתי לצבא אני מרגישה את השוני.. האמת שהוא רק לטובה.

התבגרתי וזה ממש לטובה.

על טעויות משלמים.

"..I am the master of my fate, I am the capten of my soul"

עם הזמן מפסיקים להרגיש.. וכרגע, הכל דועך.

אנה.