פסח. באמת שזה לא משנה לי.. זה מרגיש לי כמו סופ"ש רגיל רק עם תוספת של נוחיות.

אחרי הריב חסר התועלת איתו אתמול שלא הוביל לכלום וסיימנו את השיחה ב'לילה טוב ונדבר מחר' ואכן החלפנו מספר מילים לפני כשעתיים בטלפון.

מה קורה לנו? למה זה ככה?

זאת אשמתי, לפחות זה מה שאני מרגישה.

אנימתגעגעת באמת באמת, אבל כ"כ נמאס לפעמים מכל האיפוק הזה וההמתנה לסופ"ש..

אולי אני מסיימת א השירות ואולי לא.. הכל תלוי במפקד היקר מה שנכון הוא שבנתיים אני לגמריי ממתנת את השתייה שלי בתקווה שהמצב ישתפר.

עובר עלי לא מעט, רגשות אשמה והרגשה מוזרה שקשה להיפטר ממנה, אני מתגעגעת אבל עם זאת לא רוצה לפגוש אותו, הכל נהייה כלכך מונטוני ומשעמם ואני לא מסוגלת להסתדר עם דבר כזה..זה ממש קשה.

הוא מדהים והחמישה חודשים האלה היו המון דברים חדשים בשבילי אבל משהו לא מסתדר אצלי, אני מאבדת אותנו..

ואולי.. סתם קשה לי לאהוב, סתם כי לא באמת ידעתי אי פעם איך זה להרגיש משהו כזה לבן אדם.

להפסיק לחפור ולהתחיל להרגע.