אני חושבת ולא מצליחה להבין מה לעזעזעל עבר לי בראש כשהסכמתי להיפגש איתך, להתראות איתך כי אני הריי.. תפוסה.. בערך.

באותו הערב נפרדתי בצורה מאד דרמטית ממיכאל, תוך כדיי שהוא היה שיכור ואני מסטולה וכמובן כמו רוב השיחות שלנו גם זאת התנהלה בצורה דרמטית ובריב וויכוחים והמון הצדקות מצידו ומצידי למה כמה ומה קרה שזה ככה.

לאחר מכן ההבעה בפני השתנו משמעותית וחזרתי לפאב  טיפה קודרת ואתה שמת לב לזה.. למזלי היה לי את האדם הנכון ברגע הנכון שיעודד אותי, זה לא היית אתה אבל אתה גם נכחת בסביבה.. ולחר מכן ניסית לבדר אותי והצלחת. הצלחת להשכיח ממני את הדאגה והתסכול שריחפו מעליי כמה רגעים לפני ושמחתי שהתעסקתי בכל דבר שהוא לא השיחה הדרמטית שניהלתי עם מיכאל כמה דקות לפני כן.

במשך  שלושה ימים דיברנו כמעט ויממות במסנג'ר ללא הפסקה ואחרי ואחר כך החלטנו להיפגש בבר,  האמת שגם שם לא הפסקתי לחייך ושמחתי, אתה משעשע אותי, לא רק מצחיק אלה פשוט גורם לי להרגיש טוב עם עצמי, אני מרגישה טוב איתך ולא משעמם לי.

ובעיקר, אני מרגישה מוזר עם זה.

ורע בו זמנית, אני מרגישה שאני פשוט משקרת למי שאני בקשר איתו.. וזה כ"כ לא מגיע לו. אבל אין לי רגשות כלפיו ואני האמת גם לא רואה שיהיו לי כלפיו..

יצאתי, המשך הפוסט יבוא מאוחר יותר/מחר.