|
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
אנטי אנורקסיה.
עקב האנטי פרו-אנורקסיה שמתחיל לצוץ בישראבלוג בזמן האחרון [מה שאני אישית חושבת שפשוט מעולה,]
נזכרתי בקטע שכתבתי פעם בנוגע לאנורקסיה. ואני עד היום שלמה איתו במלוא האחוזים.
בזמן שאני גולשת לי באינטרנט, הצלחתי להגיע לכמה בלוגים של ילדות שחושבות (ומסתבר שהן באמת כאלו) שהן אנורקסיות.
אוקיי, ועכשיו השאלה הגדולה שלי - למה?!
למה להרעיב את עצמכן כדי להראות כמו שלד? למה לעשות מעצמיכן בדיחה ולכתוב שאתן אוכלות תפוח ליום? למה?
אני יודעת איך זה לא להיות מרוצה מעצמך, ועוד איזה שאני יודעת. וכמובן שזה לא כיף. לא כיף להרגיש שונה משאר החברות והסביבה. לא כיף במיוחד שמוכרת בחנות אומרת לך שמידה 0 לא תעלה עלייך גם בעוד מאה שנה. אבל עזבו זה משהו אחר.
אני יודעת, אני רוצה - להיות רזה.
אבל להיות אנורקסית? זה לא בא בחשבון!
אני לא עד כדי כך מטורפת. אין מצב שאגיע לרמות טירוף של הרעבה עצמית, של רגעיי חולשה. ואני לא מבינה את הבנות שמרעיבות את עצמן, רק כדי להראות כמו שלד. הן שמות לעצמן נקודת שיא, והנקודת שיא הזו זה להיראות כמו מריי-קיט אולסן, או לא יודעת מי. בקיצור, כל אחת שאפשר להציב אותה בחדר מדעים במקום איציק האהוב.
אותו דבר עם בולמיות.
בחיית ראבק, למה לאכול ולדחוף לעצמך אוכל, ואחר-כך להקיא אותו לתוך האסלה? בשביל מה?
זה פשוט לא בריא. לא בריא!
אני מעדיפה להראות כמו שאני עכשיו, מאשר להרעיב את עצמי או להשמיד לגמריי את הקיבה שלי.
יש שיטות אחרות כדי לרדת במשקל, ובהחלט שונות!
קודם כל - הדבר הכי חשוב הוא לשתות ולשתות כמה שיותר מים (אך ורק מים). ככה גם אני עושה, בין ארוחת הצהריים עד ארוחת ערב, אם אני מרגישה שהבטן שלי זועקת, אני פשוט שותה מים - וזה משביע! בהחלט טעים, ובהחלט משביע.
וכמובן שזה חשוב לבריאות העור, ומנקה את הגוף. מים זה דבר חשוב!
אז למה לא לבסס קודם כל את ה"דיאטה" על זה?
שלב שני - פעילות ספורטיבית. אני, אישית עושה הליכון כל יום. כל פעם מעלה לי קצת את קצב ההליכה וזמן ההליכה. לאט לאט. ולמה גם פעילות ספורטיבית חשובה לעניין? לכושר, לבריאות. לא רק לרדת במשקל!
ודבר שלישי, כשהמצב באמת באמת גרוע ורוצים לקחת את עצמך בידיים - דיאטנית. לשם מה הן קיימות? לסדר את לוח האוכל היומי שלך, לקצץ במה שלא צריך ולהוסיף את הצריך. ולמי שזה לא עובד, יש שיטה טובה שלי עזרה להשיל 6 ק"ג. ספירת נקודות! שיטה מעולה של שומרי משקל. פשוט, לכל מאכל או שתייה יש את מס' הנקודות שלו. לכל אדם יש את הכמות המקסימלית של הנקודות שהוא יכול לאכול ביום, וככה הוא קובע לעצמו מה הוא אוכל. אם אכלתי עוגה עכשיו, אוכל סלט בערב!
קשה? לא. פשוט? כן!
ועכשיו, אני ממש לא מבינה למה יש בנות שחושבות שהן שמנות, כשהן נראות כמו מקל הליכה.
אני מבינה שזו סוג של מחלה, אבל את המחלה הזאת אפשר לרפא.
ולכל מי שמכיר אנורקסיות או בולמיות, חייב לגשת למבוגר או לנסות לדבר עם החולה. זה מסוכן! מסוכן מאוד.
אפשר למות מתת-תזונה.
ואני מאשימה את החברה הדוחה של היום.
החברה שמוכרת ג'ינסים עד מידה 26. חברה שמחייבת את הנשים להראות כמו בובת ברבי מושלמת - בטן שטוחה, חזה גדול, רגליים ארוכות וצרות. שהכל יהיה פשוט מושלם.
מי שהיא לא ככה, לרוב נפסלת.
וזה לא מרענן, מרנין וכייפי כשכל החברה כפופה תחת ה"חוק" המחורבן הזה. כי אני יודעת שאותי לא כולם מקבלים איך שאני נראית.
הרי החברה קובעת את החוק, למה שאני אהיה מין פושעת ולא אקיים אותו? הרי פושעים יושבים במאסר. ואני מרגישה כמו פושעת שנאלצת לשבת במאסר.
אני מנסה להתגבר על זה, ולחשוב שמי שלא מקבל אותי שיקפץ בזיג-זג. אבל זה קשה.
חלק בי מבין 20% את האנורקסיות/בולמיות, אבל כל שאר 80% קורא להגיון שלהן לפעול.
בריאות עולה על חיי חברה. כמה שזה עצוב, זה נכון.
היום לא ייקבלו אותי, כנראה שמחר כן.
הג'ינס המצומק ייאלץ לחכות לאיציק אחרת.
ואני עד היום חושבת שאין זה נכון לחשוב שמי שרזה הוא בהכרח יותר יפה.
אני חושבת שצריך לנסות לשנות את התפיסה המזעזעת שיש היום בעולם, שרזון [בצורה מוגזמת כמובן] = שלמות. כי זה פשוט לא נכון.
נתחיל מהעובדה שאין כזה דבר "שלמות". אף אחד לא מושלם, לכל אחד יש פגם כל שהוא, כי זה בעצם מה שהופך אותו לייחודי ושונה מהסביבה שלו.
בן-אדם ירגיש "מושלם" כשהוא יהיה שלם עם עצמו, כשהיה לו נוח בעור שהוא נמצא בו.
וזה דבר חשוב.
ובהחלט, איך אגיד... אני יודעת מה זה לא להיות שלם עם עצמך. אני גם לא שלמה עם עצמי, אבל מה לעשות - זה קשה ומתרגלים.
אבל אני לא חושבת שזה צריך להגיע למצב שבו אנשים מעודדים אחרים להרעיב את עצמם, לא לאכול בכלל, להקיא, לסבול; רק כדי להיות רזים יותר ו"מושכים" יותר לכאורה.
כמו שכתוב למעלה, יש דרכים אחרות לרדת במשקל - כמובן בצורה מבוקרת!
אך המילים האלו לא ישנו,
שום דבר לא ישנה,
רק כשלמישהו יהיה איכפת מספיק, מישהו עם ביצים, מישהו שיחליט שהוא יוציא את הליין שלו עם בנות ש...וואלה, הן לא דוגמניות בסטנדרטים הדרושים - ישקלו קצת יותר מ50, יהיה להן גוף של אישה, יופי אחר, יופי בריא, אמיתי.
אני אצדיע לחברה שתעשה את זה.
[אני יודעת ש-DOVE יצאו עם ליין כזה בסגנון לפני כמה זמן, לא יודעת מה עלה עם גורלו..]
כולנו חייבים לשנות את התפיסה שלנו בנוגע לנושא הזה,
בדחיפות.
עוד בעד:
יואב מהבלוג "לשכב עם יואב"
בלוג האנטי-אנורקסיה, שאני אישית פשוט מצדיעה להם.
סרטון מזעזע ומוכר בנוגע לאנורקסיה.
הפרסומת של "דאב" בנוגע ליופי.
| |
.Smoking Kills
*התמונה צולמה ע"י היום נרשמתי לתיכון. זה היה דיי מוזר... עבר מהר. וכאן אני מצהירה רישמית - למגמת אומנות הנני הולכת. בוא נקווה אך ורק לטוב...
| |
אנורקסית.
בזמן שאני גולשת לי באינטרנט, הצלחתי להגיע לכמה בלוגים של ילדות שחושבות (ומסתבר שהן באמת כאלו) שהן אנורקסיות.
אוקיי, ועכשיו השאלה הגדולה שלי - למה?!
למה להרעיב את עצמכן כדי להראות כמו שלד? למה לעשות מעצמיכן בדיחה ולכתוב שאתן אוכלות תפוח ליום? למה?
אני יודעת איך זה לא להיות מרוצה מעצמך, ועוד איזה שאני יודעת. וכמובן שזה לא כיף. לא כיף להרגיש שונה משאר החברות והסביבה. לא כיף במיוחד שמוכרת בחנות אומרת לך שמידה 0 לא תעלה עלייך גם בעוד מאה שנה. אבל עזבו זה משהו אחר.
אני יודעת, אני רוצה - להיות רזה.
אבל להיות אנורקסית? זה לא בא בחשבון!
אני לא עד כדי כך מטורפת. אין מצב שאגיע לרמות טירוף של הרעבה עצמית, של רגעיי חולשה. ואני לא מבינה את הבנות שמרעיבות את עצמן, רק כדי להראות כמו שלד. הן שמות לעצמן נקודת שיא, והנקודת שיא הזו זה להיראות כמו מריי-קיט אולסן, או לא יודעת מי. בקיצור, כל אחת שאפשר להציב אותה בחדר מדעים במקום איציק האהוב.
אותו דבר עם בולמיות.
בחיית ראבק, למה לאכול ולדחוף לעצמך אוכל, ואחר-כך להקיא אותו לתוך האסלה? בשביל מה?
זה פשוט לא בריא. לא בריא!
אני מעדיפה להראות כמו שאני עכשיו, מאשר להרעיב את עצמי או להשמיד לגמריי את הקיבה שלי.
יש שיטות אחרות כדי לרדת במשקל, ובהחלט שונות!
קודם כל - הדבר הכי חשוב הוא לשתות ולשתות כמה שיותר מים (אך ורק מים). ככה גם אני עושה, בין ארוחת הצהריים עד ארוחת ערב, אם אני מרגישה שהבטן שלי זועקת, אני פשוט שותה מים - וזה משביע! בהחלט טעים, ובהחלט משביע.
וכמובן שזה חשוב לבריאות העור, ומנקה את הגוף. מים זה דבר חשוב!
אז למה לא לבסס קודם כל את ה"דיאטה" על זה?
שלב שני - פעילות ספורטיבית. אני, אישית עושה הליכון כל יום. כל פעם מעלה לי קצת את קצב ההליכה וזמן ההליכה. לאט לאט. ולמה גם פעילות ספורטיבית חשובה לעניין? לכושר, לבריאות. לא רק לרדת במשקל!
ודבר שלישי, כשהמצב באמת באמת גרוע ורוצים לקחת את עצמך בידיים - דיאטנית. לשם מה הן קיימות? לסדר את לוח האוכל היומי שלך, לקצץ במה שלא צריך ולהוסיף את הצריך. ולמי שזה לא עובד, יש שיטה טובה שלי עזרה להשיל 6 ק"ג. ספירת נקודות! שיטה מעולה של שומרי משקל. פשוט, לכל מאכל או שתייה יש את מס' הנקודות שלו. לכל אדם יש את הכמות המקסימלית של הנקודות שהוא יכול לאכול ביום, וככה הוא קובע לעצמו מה הוא אוכל. אם אכלתי עוגה עכשיו, אוכל סלט בערב!
קשה? לא. פשוט? כן!
ועכשיו, אני ממש לא מבינה למה יש בנות שחושבות שהן שמנות, כשהן נראות כמו מקל הליכה.
אני מבינה שזו סוג של מחלה, אבל את המחלה הזאת אפשר לרפא.
ולכל מי שמכיר אנורקסיות או בולמיות, חייב לגשת למבוגר או לנסות לדבר עם החולה. זה מסוכן! מסוכן מאוד.
אפשר למות מתת-תזונה.
ואני מאשימה את החברה הדוחה של היום.
החברה שמוכרת ג'ינסים עד מידה 26. חברה שמחייבת את הנשים להראות כמו בובת ברבי מושלמת - בטן שטוחה, חזה גדול, רגליים ארוכות וצרות. שהכל יהיה פשוט מושלם.
מי שהיא לא ככה, לרוב נפסלת.
וזה לא מרענן, מרנין וכייפי כשכל החברה כפופה תחת ה"חוק" המחורבן הזה. כי אני יודעת שאותי לא כולם מקבלים איך שאני נראית.
הרי החברה קובעת את החוק, למה שאני אהיה מין פושעת ולא אקיים אותו? הרי פושעים יושבים במאסר. ואני מרגישה כמו פושעת שנאלצת לשבת במאסר.
אני מנסה להתגבר על זה, ולחשוב שמי שלא מקבל אותי שיקפץ בזיג-זג. אבל זה קשה.
חלק בי מבין 20% את האנורקסיות/בולמיות, אבל כל שאר 80% קורא להגיון שלהן לפעול.
בריאות עולה על חיי חברה. כמה שזה עצוב, זה נכון.
היום לא ייקבלו אותי, כנראה שמחר כן.
הג'ינס המצומק ייאלץ לחכות לאיציק אחרת.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
