תקופת המבחנים הזו פשוט לא נפסקת. אני מחכה לחופש, כל סוג של חופש. סופי השבוע פשוט כבר לא מספיקים לי יותר. אני לא מספיקה לצבור כוחות מחדש לקראת השבוע החדש.
עוד יומיים מבחן בתולדות האומנות, ושהשבוע הזה פשוט ייגמר.

Shut the gates and sunset, after that you can't get out, you can see the bigger picture, find out what it’s all about.
You're open to the skyline, you won't want to go back home. In a garden full of angels you will never be alone.
With the moonlight to guide you, feel the joy of being alive.
The day that you stop running, is the day that you arrive.

בזמן האחרון יוצא לי לחשוב על המוות. המון. יותר מדיי, למען האמת. אני לא חושבת שיצא לי איי פעם לחשוב על המוות כל כך הרבה כמו עכשיו, ואני ממש נכנסת לחרדות וללחצים כשאני מתחילה לחשוב על זה, והמחשבות פשוט מרחפות לי בראש.
הריי היום "המיוחל" הזה יגיע, אני לא יודעת מתי [מקווה כמה שיותר מאוחר, בבקשה.], אבל הוא יגיע. הוא מגיע לכולם. ומה אחר-כך? ריקנות? ריחוף? אני לא מסוגלת לקלוט את העובדה שאני פשוט לא אהיה קיימת. לא אחשוב, לא אנשום, לא אראה, לא ארגיש, לא אחייה. המוח לא מצליח לעכל בכלל את הסוגייה הזו. אני לא חושבת שמישהו כן הצליח.
יוצא לי לחשוב על זה לפני כשאני נרדמת. אני ישר מנערת את הראש ומנסה להעיף את המחשבות האלו לעזאזל. אבל הן חוזרות...

וזוהי שאלה שלא נדע לעולם עד שנגיע לשם, ואחר-כך כבר יהיה מאוחר מדיי ולא נוכל לשתף את האחרים עם הידע הזה.

מפחיד.

A Tradegy I fear

I just want to be someone else... even just for five mintues.

כבר ציינתי שאני לא יכולה לסבול יותר את השגרה של ביה"ס?
חייבת שינוי.

כמה עבודות מהתקופה האחרונה... לפחות קצת חזרתי לצלם, אולי בקרוב גם אחזור לקרוא כמו שצריך ואצליח להתבטא בצורה נורמלית. [מקווה שלמרות זאת כישוריי ההתבטאות שלי יהיו מוצלחים מחר במבחן בספרות, מי יודע...]

עוד ב-DA

This is your life, are you who you want to be, is it everything you dreamed it would be?
When the world was younger and you had everything to lose 

עם הזמן אני פשוט נחלשת מהעומס של בית-הספר. בבקשה, שזה יעבור.

ובנתיים, משהו חסר.

מה?

מטומטמת, מטומטמת, מטומטמת.

כמה זמן את עוד יכולה להמשיך ולשקר לעצמך?

Feeling I'm about to lose the one thing I love.
Feeling I'm missing the one thing I have never had.

מודל: נועה.
עוד עבודות ב-DA שלי. [לחצו על התמונה]

הזמן לא זז.
דברים לא משתנים.

כבר אמרתי שאני צריכה שינוי?

*להנציח רגעים*

נשבר לי מהתקופה הזו.
נשבר לי מהשגרה המשעממת.
אני צריכה שינוי, משהו... מישהו, שיכנס לחיים שלי וישנה אותם בכמה מעלות.

עדיין משהו חסר.

Something IS missing.

פיף.
כמה זמן כבר לא עידכנתי. עם הזמן אני מתחילה לנטוש לאט לאט את הבלוג הזה... אבל אני יכולה להבטיח שנטישה במלוא האחוזים לא תתקיים, הבלוג הזה כבר חלק ממני. קשה לי לתאר תקופה ללא עידכונים בכלל, אני כותבת פה במרץ כבר מתחילת כיתה ח'. ועכשיו כבר י"א.
אלוהים,
כשחוזרים אחורה אפשר פשוט לראות כמה השתנתי...

הרבה דברים קראו בזמן האחרון.
נתחיל מהדברים שקופצים למחשבות שלי...;
ב-20.9 היה אחד מהאירועים היפים שיש; אחותי התחתנה. הייתה חתונה מקסימה. לא אתחיל לפרט, כי יש יותר מדיי... אני בטוחה שהזיכרונות מאותו היום ייחרטו לי בשכל טוב טוב. מה שכן אוכל להגיד, שהיה מרגש מאוד. גיליתי דברים שלא ראיתי לפני כן...
יאללה, נקסט - מחלקת יולדות. (:

ראש השנה ויום הכיפורים כבר עברו, ואוטוטו אנחנו נכנסים לחופשה ארוכה ומהנה ביותר של סוכות. אח"כ צפוייה לנו שביתה... בוא נקווה שהיא לא תמשך יותר מדיי זמן ושהעיצומים ייפסקו, הריי בסופו של דבר זה פוגע אך ורק בנו - התלמידים. אני מקווה שהעיצומים יתבטלו, אני מאוד רוצה לנסוע לפולין השנה, זו נראית לי בין החוויות החזקות שניתן לחוות בתקופה הזו של החיים.

בביה"ס הכל כרגיל.
נכנסו לשגרה חזק יותר מתמיד. אני לא יודעת אם זה עושה לי טוב או רע. מה שכן, אני מרגישה שמשהו פשוט חסר לי.
משהו.

אני מרגישה שיש לי חלל ריק, חלל שהופך לגוש כואב וכאוב שנתקע לי עמוק בגרון. מסרב לצאת, נתקע עם המילים, נתקע עם האוויר לנשימה.
נמאס לי להרגיש שמשהו חסר, אני רוצה להרגיש כבר איך החלל הזה מתמלא לאט לאט.
רק חבל שאני לא יודעת איך למלא אותו.

   
Something IS missing

איכס. שעתיים מתמטיקה מחר על הבוקר.
העינוי ממשיך. 

It doesn't take much
For my heart to break
And you have done it
For what seems
The millionth time.