ביום שישי החלטתי לקחת קצת פסק-זמן מכל הדבר המזוויע הזה שנקרא "בית ספר".
אני חייבת לציין שללכת, כשמוזיקה מנעימה את זמני, השמש מלטפת... זה מרגיע ביותר. מומלץ לכל אחד. [ואם אפשר להוסיף לזה שעתיים ציור על הבוקר, זה בכלל נפלא. אין, ימי שישי זה תרופת הפלאים לכל הלחץ והעצבים שנאגרים אצלי במהלך השבוע.]

בנתיים חיים מיום ליום, אני נמצאת בתקופת לחץ מטורפת, יש לנו הרבה מבחנים כרגע. חיים ממבחן למבחן.
ובנימה אופטימית זו - יהיה בסדר, אני מניחה...

יאללה אופטימיות!


אז, בשישי צילמתי קצת את אנ[ייייי]ה. אני אישית אוהבת את התוצאות, אשמח לשמוע את דעתכם. (:

פופס קטנה ומדהימה!

All the hate deep inside, slowly covering my eyes.
All these things I hide, away from you again.
All this fear holding me, my heart is cold and I believe;
Nothing’s gonna change, until I'm broken.

הרוחות הקרות האלו מסיביר עוד יקפיאו לי את התחת לחלוטין בסופו של דבר.

הגוף שלי לא רגיל לטמפרטורות כאלו...
לפחות שילווה בקצת גשם.

אני לא יודעת מה דוחף אותי לעדכן בזמן האחרון, וכרגע.

השבוע האחרון שעברתי... היה בין השבועות הלא קלים בחיי. נאלצתי להתמודד עם דבר שהרבה אנשים נמנעים ממנו, ולא זוכים להכיר אותו. נאלצתי להשבר בגלל זה, להתפרץ בגלל זה. בסוף הכל יצא החוצה בפרץ אדיר של רגשות ופשוט התפרקתי לחתיכות, הסברתי את כל הכאב שלי.

"אולי גורם שלישי יעזור..." אני לא חושבת.

בבית-הספר, הרוב, לפי דעתי, פשוט מנסים לשרוד. קשה להסתגל לשעות האפס [לא שזה כזה קריטי, אבל עדיין שינוי משמעותי]. שבוע אחרי שבוע מבחנים, כמובן שאני רגילה לשגרה הזו, זה לא חדש לי. אבל להתמודד עם זה כל פעם מחדש, זה מתיש.

קשה להאמין שעוד שנה וחצי זה הולך להגמר, יהיו מאחוריי 12 שנות לימוד. פשוט הזוי לחלוטין לחשוב על זה, לכן אמנע להמשיך עם המחשבות האלו כרגע. [לרע ולטוב]

לפעמים אני נעצרת וזוכה להבין כי גם האנשים שהתרחקת מהם, חלקם, ישארו תמיד בלבך וכל פעם שתתקרב אליהם מחדש תרגיש שאתה מסוגל לחייך ללא הרף והכר, לדעת ולהרגיש שיש מישהו שמבין אותך ויכול לצחוק איתך. אך יש גם את האנשים... שלא משנה כמה תנסה להתקרב אליהם בחזרה, אתה תרגיש שזה מזוייף.

והאנשים האלה הם מה שעושה לך טוב, מחמם לך את הלב.

אמן והקשר יישמר, מי יודע.

[וזה השלב שהתחלתי למלמל לעצמי ואני מניחה שאפחד לא מבין אותי, הו וול]

לאט לאט אני מנסה לשכוח מכל הדברים שהרעילו את מצב-הרוח שלי וגרמו לו להיות אי שם במעמקי האדמה. צריך ללמוד להסתכל על החיים בפרופורציות, בסופו של דבר צריך להגיד תודה על כל מה שיש, על הקיום.

[כמובן שבימים מסויימים בחודש *אאהממ...* חלק מההורמונים לא מאפשרים לך לחשוב על זה וכולך פקעת עצבים מהלך, אבל נו..  (: ]

כמובן, עד שיגיע דבר קטן וישבור אותי מחדש.

וזה תמיד קורה.

כי, לפעמים, הדברים ששוברים אותי פשוט לא מודעים לזה שהם פוגעים בי, כל פעם מחדש.

אופטימיות, כן?

אין דבר שיותר כיף מאשר לשבת על הגג, לצפות בזריחה [או מה שנשאר ממנה..],
כאשר שמיכה הוא הדבר הדקיק המפריד בינך לבין הקור,

והחברות הכי טובות שלך לצידך.

היה כיף.

התגעגעתי..

חופש.
אני עדיין לא יודעת מה אני חושבת לגביי החופש העובר-ומאיים-להסתיים שלי. אני מרגישה, מצד אחד, שאני ממצה את החופש כמה שיותר; אני עובדת ארבע פעמים בשבוע [KFC, ממש בריאות לנפש.], בימים שאני לא עובדת אני משתדלת להיות פעילה ולעשות דברים. עד כה לא יצא לי למצוא את עצמי בחוסר מעש כל שהוא, אני חושבת שהיה לי רק יום אחד שישבתי מול הטלוויזיה כל היום. רציתי לרצוח מישהו, חשבתי שאני הולכת להשתגע...
ממתי הפכתי להיות היפראקטיבית שכזו?
[השמן, אני אומרת לכם - השמן!]

ומצד שני, אני לא מרגישה שאני מנצלת מספיק את החופש... עדיין לא סיימתי עם עבודות הקיץ המזורגגות שלי [70 תרגלים במתמטיקה, איכס. שלושה ציורים; 1- אור וצל, 2- מונכרום, 3- חופשי, כל זה של יצירת אומנות מתולדות האומנות.]... טוב נו, יש חודש שלם בשביל זה. נקווה שאצליח למצות את החודש הבא כמו שצריך עד תומו.

מחר כינרת ליומיים עם אמא וגל.
קצת לנקות את הראש... אני מצפה לזה בהחלט!
לא הספיקו לי שלושת הימים בכינרת בתחילת החופש, ועכשיו זה ישלים את החסר. (:

עוד חודש אהיה י"אניקית.
הזוי, פשוט הזוי לחשוב על זה.
עוד חצי שנה פולין.
עוד חצי שנה אוכל להתחיל ללמוד שיעורי נהיגה... [סוףסוף!]
מי היה מאמין שהזמן עובר כל-כך מהר, במיוחד כשלא רוצים בכך.

בנתיים מה שצפוי לי בשנה הבאה הוא המשך במגמת אומנות [ממש לא מה שחשבתי שיקרה, עוד לפני חודש...], וכל זאת בגלל שהכניסו צילום כרגע למגמה. ואין מצב שאני אוותר על צילום [למי שלא עוקב - צילום הוא בערך הדבר העיקרי המעסיק אותי ביומיום...], במיוחד על האפשרות ללמוד שלוש שעות שבועיות של צילום במשך שנתיים.
ביולוגיה כנראה יצטרך לחכות... אלא אם אני אוכל ללמוד גם ביולוגיה וגם אומנות. אבל, אני לא חושבת שזה יהיה אפשרי; גם במערכת וגם למערכת הפיזית שלי שלא תקרוס. נצטרך לחכות ולראות מה קורה.

אהעה!
בקרוב תוצאות של בחינות הבגרות.
מתחמתחמתח!
נקווה לטוב. (:

[דיי, ממתי אני אופטימית?]

האדם הוא לא מה שהוא חושב שהוא, הוא גם לא מה שאחרים חושבים שהוא, האדם הוא מה שהוא חושב שאחרים חושבים שהוא.

עוד שנת לימודים נגמרה.
אלוהים, איך שהזמן טס לו...
אני עוד זוכרת את הפחד וההתרגשויות להרשמה לתיכון, אני זוכרת את הרגעים כשנכנסו פעם ראשונה עוד כילדי כיתה ט', לשטחי בית הספר. איך התרגשתי... פחדתי.
ועכשיו, עכשיו אני כבר חלק מתוך התיכון הזה. אני מרגישה שם שייכת. טוב לי.
עשר שנות לימוד כבר מאחוריי, אני לא מצליחה לקלוט את זה.
שנה הבאה י"א...

ארבע בגרויות מאחוריי! הבגרות הראשונה הייתה בתולדות האומנות (6.6, יופי של תאריך פשוט...), הבגרות הראשונה שבה הייתי בלחץ בצורות היסטריות. אחר-כך הבנתי שבגרות זה לא דבר כזה מורכב ומסובך, כשלומדים טוב הכל הולך טוב.
הבגרות השנייה כבר הייתה מורכבת יותר... היסטוריה (14.6). נקווה לציון טוב. הבגרות השלישית הייתה סתם, יסודות העיצוב (21.6). ואתמול, אוח, אתמול, עברתי את הבגרות בין המזעזעות שיש!; הבגרות בלשון. אני באמת מקווה לציון טוב, כי ממה שבדקתי לא היו לי הרבה טעויות...
ועכשיו רק מתכונת ובגרות בפיזיקה (9.7). טוב שלא תקעו את הבגרות בראשון בספטמבר וזהו!

החופש עדיין לא ממש התחיל, בימים האחרונים הייתי עסוקה בעיקר בלמידה ממושכת.
היום התרוצצתי ממקום למקום כשאנה אחת קטנה כזו ליידי, מתרוצצות ממשרד הפנים ללשכת התעסוקה ברחבי העיר האפרורית שלנו.
למרות שאני בקושי מצליחה להרגיש את הרגליים שלי עכשיו (אני סתם בהגזמות פה...), היה כיף. מי ייתן וכל יום בחופש שלי יהיה מלא בפעילות.
אה כן, וכנראה יש לי עבודה! ווהו, קצת ג'ובות שיכנסו לכיס מה רע?D:
[אבל לא פותחים פה לשייטן.]


אני חושבת כמה דברים עברו השנה,
כמה דברים השתנו.
כמה אני,
והחברות שלי -
השתנינו.


יאללה עוד שנתיים צבא.
עוד שנתיים צבא! אעעעעעעעעעעע!

הלחץ של הבגרויות בקרוב יגיע לו, אני עומדת להשתגע...
השבוע מתכונת ביסודות העיצוב, עוד שבועיים מתכונת בלשון ובגרות בתולדות האומנות.
בכל אופן אנסה לנצל את חופשת השבועות כמו שצריך ולא רק ללמידה..

ביום חמישי קיבלתי את המצלמה שלה חיכיתי מזה זמן רב-
Canon EOS 350D
פשוט מושלמת.

חלק מהעבודות שהספקתי לצלם עד כה:

עוד עבודות ב-  DeviantArt

המערכת החיסונית שלי קורסת.
סיוט.
אני מצוננת כבר חודשיים בערך, ותוך חודש אחד הופיעה לי פעמיים דלקת בקרום העין. איזה אושר.

בנתיים הלימודים ממשיכים כמו שהם, מעצבנים וארוכים. פסח מגיע עוד יומיים, ואיתו גם מגיעות הבגרויות. לאט לאט המתכונות (ואחריהן הבגרויות) מתקרבות, ואני רק נכנסת ללחץ ולדיכאון מזה. את כל פסח אצטרך להקדיש ללימודים, אני לא רואה מתי אצליח באמת להנות מהחופש שיהיה לי. אעלק חופש.
אני רק רוצה לעבור כבר את כל הבגרויות כבר וזהו. לעבור בהצלחה גם בנוסף אם אפשרי...

לא עידכנתי כבר הרבה זמן את הבלוג כי לא היה לי ממש מחשב (עכשיו גם אין לי ממש מחשב [נורמלי], פשוט סוף סוף חיברתי את האינטרנט למחשב שלי אבל בקרוב אנתק כי המחשב על סף קריסה) ובגלל זה לא יכלתי לעדכן יותר מדיי.
אבל בזמן הזה העלתי תמונות לdeviantart שלי (יש קישור בצד ימין)... אני כבר לא חושבת שאעלה לבלוג תמונות כי ב-DA אני כבר מעלה הכל. אז מה שמעוניין לראות יכול להכנס דרך הקישור שבצד ימין. (:

עם הזמן המילים שלי פוחתות וכבר אין לי מה לכתוב.
אני לא מוצאת את השגרה היום-יומית שלי מעניינת במיוחד... אין לי משהו חדש לספר עליו.
אמן והיה.