|
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
Photographing - פוסט תמונות
ביום שישי החלטתי לקחת קצת פסק-זמן מכל הדבר המזוויע הזה שנקרא "בית ספר".
אני חייבת לציין שללכת, כשמוזיקה מנעימה את זמני, השמש מלטפת... זה מרגיע ביותר. מומלץ לכל אחד. [ואם אפשר להוסיף לזה שעתיים ציור על הבוקר, זה בכלל נפלא. אין, ימי שישי זה תרופת הפלאים לכל הלחץ והעצבים שנאגרים אצלי במהלך השבוע.]
בנתיים חיים מיום ליום, אני נמצאת בתקופת לחץ מטורפת, יש לנו הרבה מבחנים כרגע. חיים ממבחן למבחן.
ובנימה אופטימית זו - יהיה בסדר, אני מניחה...
יאללה אופטימיות!
אז, בשישי צילמתי קצת את אנ[ייייי]ה. אני אישית אוהבת את התוצאות, אשמח לשמוע את דעתכם. (:
פופס קטנה ומדהימה!
| |
פוסטמונות.
I just want to be someone else... even just for five mintues.
כבר ציינתי שאני לא יכולה לסבול יותר את השגרה של ביה"ס?
חייבת שינוי.
כמה עבודות מהתקופה האחרונה... לפחות קצת חזרתי לצלם, אולי בקרוב גם אחזור לקרוא כמו שצריך ואצליח להתבטא בצורה נורמלית. [מקווה שלמרות זאת כישוריי ההתבטאות שלי יהיו מוצלחים מחר במבחן בספרות, מי יודע...]
עוד ב-DA
| |
דברים ישתנו?
השביתה הזו עוד תהרוג אותי. באמת.
אני לא יכולה עם השעמום הזה יותר, אני חייבת תעסוקה. בהחלט השביתה הזו לא מועילה לאף-אחד. הרבה תלמידים תיכנוסיטים טיפשים חושבים שהשביתה הזו מועילה, אבל היא רק פוגעת בנו. יש לנו בגרויות השנה, אין לי מושג איך נחזור לשגרה כ"כ מהר...
אמא טסה הלילה לפולין, לשבוע.
שבוע אגור לבד [בערך(: ], יהיה חוויתי וכיף במיוחד.
אולי לאט לאט דברים יתחילו להסתדר...
אני מרגישה שהאחיזה שלי בדברים מסויימים, פשוט, נחלשת.
מודל: נועה.
עוד עבודות ב-DA שלי. [לחצו על התמונה]
| |
זמנים כאלו.
הזמן לא זז.
דברים לא משתנים.
כבר אמרתי שאני צריכה שינוי?
*להנציח רגעים*
| |
תקופה. [+תמונות]
הלחץ של הבגרויות בקרוב יגיע לו, אני עומדת להשתגע...
השבוע מתכונת ביסודות העיצוב, עוד שבועיים מתכונת בלשון ובגרות בתולדות האומנות.
בכל אופן אנסה לנצל את חופשת השבועות כמו שצריך ולא רק ללמידה..
ביום חמישי קיבלתי את המצלמה שלה חיכיתי מזה זמן רב-
Canon EOS 350D
פשוט מושלמת.
חלק מהעבודות שהספקתי לצלם עד כה:
עוד עבודות ב- DeviantArt
| |
פורים - תמונות.
שני פוסטים ביום, מי היה מאמין.
כן כן, אז אצלינו - בתיכון האומלל הזה אי-שם בעמקי הרצליה - חגגו אתמול את חג-הפורים (והיום למדנו, הוו כן... כולל מבחן במתמטיקה שעדיף שלא נדבר עליו בזה הרגע.) כי היום תענית אסתר ואסור להתחפש ביום זה, ומחר שישי - הא! ובשישי אנחנו לא לומדים.
אז הכנתי פוסט תמונות חביב, שיתן דוגמא לדברים שהיו.
תהנו.
ניסיתם לצלם פעם מורה ללשון כשהיא מחופשת למשהו ממש מפחיד? ובכן זו התוצאה. היא השמאלית. אימאל'ה.
נטלי המותק משוויצה בתחפושת בתחילת היום(:
אני ונטלי בכיתתי ה"נהדרת"
אמיר ונעמי - הזוג החמוד שלנו. (:
(אמיר התחפש לשוטר סמוי, אעלק...)
מארגנים את הכיתה (סידור של צורת ח') לפני חלוקת משלוח המנות.
נעמי היפיופה. (:
(רק נראית תמימה... האצבע השבורה, כן כן - אז זה בגללה XDDD סתם סתם אוהבים אותךךך)
מירי ואסתי שהתחפשו לדבר מגניב ביותר והיו מהממות!
(השיער שלהן היה כ"כ קשה מכל הג'ל שהן שמו... מפחיד)
אספי (החמוד שהתחפש לרופא) ונעמי, במגרש הספורט
התחפושת הכי מקורית ומגניבה של ילדים מהשכבה שלי - הם התחפשו לדמויות מארתור!!
מצב הקהל לפני תחרות התחפושות
קבוצת הערבים המחופשים, שהתברר (אחרי ריקודים סוערים) שהם היו המורים שלנו לספורט! הא הא!
אני, בפארק ליד הבית שלי, שהלכנו אליו כל הבנות אחרי ביה"ס.
אני וספירוש P:
ובסוף גם אסף ואור הצטרפו לחגיגה
(אחרי שהיו בקניון עם כל ביה"ס בערך...)
זהו, עד כה הפוסט החביב.
לכל אלו שמתחפשים מחר - תהנו!
אנחנו הולכות לבקר בחטיבה, ביה"ס הקודם שלנו - ולעשות כיף חיים. :)
שתהיה חופשה טובה לכולם!
| |
המשקל שלי.
תקופת המבחנים לעת-עתה נפסקה.
סוף-סוף.
אתמול עשינו את המבחן האחרון למחצית שהיה בתולדות האומנות. הלך דיי בסדר... כתבתי ארבעה עמודים שלמים. לפני המבחן חשבתי שאני אתמוטט מרוב לחץ, אבל היה בסופו של דבר דיי בסדר חוץ מהעובדה שהמורה שלנו ועוד תלמידה מי"א כמעט הלכו שם מכות וצרחו אחד על השני. נהיה מפחיד קצת בשלב כל שהוא..
אני לא מרגישה שלמה בזמן האחרון. אני מרגישה מחוייכת, שמחה. אבל בו-זמנית גם מרגישה סוג של חוסר שאני לא יודעת להצביע עליו ולבחון אותו. אני מרגישה שמשהו חסר לי נורא בחיים, לפעמים אני יכולה פשוט להעצר ולחשוב "מה אני עושה פה, לא טוב לי. אני רוצה ללכת." והמחשבות האלו חולפות לי בראש יותר מדיי פעמים בזמן האחרון. גם היום, באמצע אחד מהשיעורים פשוט יצא לי לבהות בנקודה מסויימת באוויר ולחשוב על העובדה והשאלה מה אני עושה פה בכלל.
אני כל-כך מקווה שהתחושות האלו לא יהיו יותר, שייעלמו להן. בבקשה. אני לא יודעת איך להעלים אותן. לפעמים המחשבות פשוט מתרוצצות בראש ולא מפסיקות, לא שותקות. וכשחושבים עליהן יותר הן רק מתחזקות ומעצמימות עצמן.
מנושא אחד לאחר... כבר הרבה זמן שלא יצא לי לחשוב על המשקל שלי. זתומרת - ממש. עם כל הלחץ של הלימודים לא היה לי זמן בכלל להתעסק עם זה. אבל, זו תמיד הייתה בעייה קיימת ותמיד, בכל מבט חטוף למראה - הנה זה. מופיע שוב. אני לא יכולה לסבול את זה יותר... אבל זו גם אשמתי. בעיקר אשמתי. אני לא יודעת איך להתמודד עם הבעייה. אז את צרותיי אצטרך לסבול ולאכול את הלב על האופי החלש שלי. אולי בבסיס זה מה שגורם לעצב להגיע... כמה שזה רדוד.
אני יודעת שהיופי קובע בסופו של דבר. אני מרגישה דחויה ככה... נמאס מכל הרגשות-העודפים האלו.
הם לא יכולים להעלם?
עבודות מהתקופה האחרונה; את רובן (אם לא כולן) העלתי לdeviantart שלי.
זהו לבנתיים.
אני מקווה שהתעודה הבאה לבוא תהייה נורמלית... ושהמשחק גמר מחר בכדורסל יהיה טוב. (:
סוף-שבוע (קרב ובא) טוב לכולם.
| |
טיול שנתי 22-23.11.06
אתמול חזרתי מטיול שנתי בנגב.
במילה אחת היה כיף!
ביום רביעי קמתי בחמש בבוקר כשהשעון המעורר המעצבן שלי העיר אותי. פתחתי קצת את המפזר חום כדי להתחמם וישבתי כמה דקות על המיטה מנסה שלא להרדם שוב... קמתי, שתיתי קצת מים, ואוכל לא הכנסתי לפה (למען השם, חמש בבוקר, מי מסוגל לאכול?). התחלתי להתארגן...
בסביבות שש ועשרים אבא שלי הקפיץ את נעמי, רעות ואותי אל בית-הספר. הגענו, הוציאנו את התיקים ושקי-השינה ופגשנו את האנשים שכבר הגיעו. אחרי רבע-שעה בערך התחלנו לעלות על האוטובוסים... בסופו של דבר יצאנו לדרכינו בשבע וחצי בערך.
בדרך שמעתי עם ספיר מוזיקה באמ.פי. שלי והיה ממש כיף! שרנו לנו ומדיי פעם גם נטלי הצטרפה ושמעה באוזן אחת איתנו שירים של מקפליי. P:
אחרי שעה וחצי של נסיעה (בערך, אני לא זוכרת במדוייק), הגענו לתחנת אוטובוס עם מיני-מרקט ומקום שאפשר לשבת לאכול בו... דבר ראשון הלכנו לשירותים, אנחנו ועוד מאה בנות מהשכבה בערך. וואי זה היה סיוט... ומה מצחיק בסיפור? בשירותים של הבנים הייתה שממה! בנות... עם קשה ומתוסבך אנחנו (או שפשוט אנחנו לא יכולות להשתין בעמידה אז זה קצת יותר מסובך).
אחרי שהתפנינו כל אחת בתורה, עברנו לשולחנות שהיו ליד המיני-מרקט (הכל היה בחדר אחד גדול שכזה), ישבנו ואכלנו קצת...
אחרי עשר דקות, רבע-שעה, התחלנו לעלות בחזרה על האוטובוסים.
ומשם, עוד שעה נסיעה (בערך, אני ממש לא זוכרת את הזמנים) ומשם אל המסלול שלנו. התפצלנו לגוש א' וגוש ב'. אנחנו היינו בגוש ב' עם י'2, י'4 וי'7. בדרך למסלול הייתה ירידה מפותלת ביותר, ולהרבה ילדים הייתה בחילה מהסיבובים החדים שהאוטובוס עשה.
הגענו לתחילת המסלול, הכנו כובעים וכל מה שצריך.
על תחילת המסלול עשינו עצירה, וכבר אנשים התחילו לטחון אוכל! שמנים. D: המדריך שלנו (עם הצחוק הכי מצחיק בעולם הזה בערך,) התחיל להסביר לנו קצת על... וואלה אני לא יודעת. לא הכי הקשבתי לו...
אחרי עוד הליכה קצרה ביותר, של עשרים דקות אם לא פחות, עשינו עוד עצירה של איזה חצי שעה-שעה ככה. אנשים אכלו שוב, עשינו משחק מצחיק ומגניב שכזה, וסתם הצטלמנו וצילמנו...
דוריס, כפרעלייה, מתחבאת ממני ומהמצלמה [בארוחת הבוקר]
נטלי מתחבאת מהמצלמה, ורעותה בצד
בדרך למסלול - צולם מהאוטובוס
נעמי מצלמת אותי, ואני אותה [בעצירה הארוכה]
אני (ושיר לידי) [בעצירה הארוכה]
ובעצם, עכשיו אסביר למה עצרנו כ"כ הרבה זמן; בהמשך המסלול הייתה ירידה עם סולם שלקחה דיי הרבה זמן כי לכל ילד/ה שיורדים לוקח זמן... ולפנינו היו שתי כיתות שהיו צריכות לרדת את הסולם, ולכן נאלצנו לחכות הרבה זמן.
בזמן שהייתה רק כיתה אחת לפנינו, המשכנו את המסלול ואז הייתה עלייה קשה שהשאירה אותי ועוד בערך כל הכיתה חסרי אוויר. כשהגענו לסוף העלייה התיישבנו שוב כדי לחכות שהכיתה שלפנינו תסיים לרדת בסולם, ובנתיים הסדרנו את הנשימה (תודה לאל!)
כשהגיע תורי לרדת בסולם דווקא הלך לי בסדר ולא נתקלתי בשום קושי או בעייה כל שהיא. דווקא היה כיף! לא הייתה לי בעייה לרדת בסולם כזה שוב. P: ירדתי מהסולם ואז התיישבתי עם שאר הילדים שכבר ירדו כדי לחכות לעוד כמה אנשים (והמחנכת...) כדי שירדו בסולם. אחרי עשר דק' המשכנו את המסלול... בהמשך היו לנו הרבה חבלים לרדת איתם, ואת כולם פשוט עשינו על התחת! היה מצחיק וכייפי במיוחד! היו לנו הרבה מיכשולים והיה ממש כיף! D:
בשלב כל שהוא פשוט היינו הרבה לפני המדריך, וכל הכיתה התפצלה. כשהמדריך קלט את זה הוא פשוט רץ ועקף אותי ועוד כמה בנות שהלכנו ביחד, בזמן שנשארנו אחרונות ואז איבדנו את הכיוון ולא הכי ידענו לאן ללכת, אך בסופו של דבר זיהנו את המקום והלכנו אל הקבוצה שישבה לה בשקט ואכלה... המחנכת שלנו הגיעה (אחרי הרבה זמן.. האממ...) והתחילה להתעצבן על המדריך שהוא לא חיכה. הוא הסביר והתנצל ואמר שהוא היה חייב לעצור את האנשים שהיו מלפנים. ואז היה סיבוך עם הילדים שרצו ודברים לא מענינים במיוחד...
המשכנו את המסלול וסיימנו אותו. ליד האוטובוסים ראיתי את נטלי והתחלתי לרוץ לה לאט ובסוף באתי ונפלתי עלייה חסרת כוחות D: אחריי ששמנו את התיקים באוטובוס חיכינו בערך ארבעים וחמש דקות (אני חושבת) לי'2 שעוד היו במסלול... בנתיים צילמנו קצת תמונות, חלק הלכו להתפנות בין הסלעים, וסתם דיברנו וצחקנו לנו.
אחרי העלייה המתישה [בעצירה]
נעמי אחרי הירידה עם החבל, תמר בדרך לרדת
האוטובסים [צולם מתוך האוטובוס המטונף כפי שאפשר לראות XD]
אחרי שי'2 הגיעו עלינו כולם לאוטובוסים ומשם נסענו ל"ספינת-המדבר", המקום שבו ישנו.
בדרך מלא בנות היו צריכות לשירותים אז עשינו עצירה של איזה חצי-שעה! טוב, נו, תחנת דלק קטנה מסכנה ואומללה... לא הייתם מצפים שיהיה בה יותר מתא אחד של שירותים, נכון?
אחרי שכל הבנות התרוקנו המשכנו בדרכינו אל המאהל הבדואי שלנו!
הגענו, הוצאנו את התיקים עם כל הציוד שלי והלכנו לכיוון האוהל הגדול-גדול-גדול. הוא היה מחולק לשני חלקים, שמנו בחלק הימני שלו את כל הדברים, ובגלל שהיינו האוטובוס האחרון שהגיע כל השכבה חיכתה לנו עם ארוחת הערב. התיישבנו על מזרונים שהיו מסודרים בשורות שורות, ואז הביאו לנו מגשים גדולים עם פתיות דרוזיות, חומוס, טחינה, סלטים, קנקן של מיץ-פטל. התחלנו לטחון כמו מטורפים! אחריו בא עוד מגש עם אורז ממש טעים, ובשר שהיה קצת פחות...
אחרי שאכלנו, אני רצתי לשירותים כמו מטורפת. D: חזרתי לאוהל הימני והכנו תיק ל"נווה-מדבר" - מקום עם בריכות חמות. אירגנו את התיק והלכנו כל השכבה (בחלקים חלקים, כן) אל "נווה מדבר" שהיה כמה דקות מהמקום שישנו בו. הגענו, הלכנו למתלחות והחלפנו לבגד-ים וכל מה שצריך.
הבריכות החמות היו פשוט כייפיות! הייתה בריכה מחוממת בחוץ (שהיה אפשר להכנס אלייה מבפנים, משהו מגניב שכזה) שהיינו בה כמעט כל הזמן - שהיא הייתה פשוט כייפית! אחרי בערך שעה וחצי, שעתיים שהיינו בבריכה (וגם ארבע דקות בג'קוזי ששרף אותנו בעודנו חיות בערך,) חזרנו למלתחות והתקלחנו (אני עם בגד-ים כמובן! אפילו מכנס וחולצה) התארגנו ואחר-כך חזרנו למאהל הבדואי. אני ונטלי ישר רצנו לשם כי היינו חייבות להחליף בגדים כי הבגדים שהיו לנו היו הבגדים שלבשנו כבר קודם (לי לא היה מקום לדחוס את הכל לתוך התיק שלקחתי איתי...) ובגלל זה מיהרנו כל-כך. עפנו לשירותים וכל אחת החליפה לבגדים יותר נוחים. חזרנו לאוהל שכל השכבה בערך ישנה בו, והעברנו את החפצים שלנו לאוהל השני שהיה בצד שמאל. הנחנו את הדברים שלנו וכל אחד אירגן לעצמו מיזרון.
בהמשך הערב הייתה מסיבה באוהל שלנו, דבר שגרם לנו לצאת מהאוהל הרבה פעמים (רוב הערב היה: לטפל בספיר כי היא לא הרגישה טוב [פעם הבאה אני אהיה יותר פולנייה ספיר! תזהרי! P:], להיות באוהל, לצאת לקחת אוויר ולקפוא, ובחזרה לאוהל, ובחזרה החוצה וחוזר חלילה...)
כשנגמרה המסיבה התארגנו לשינה... הכנו את שקי השינה ומיקמנו אותם כמו שצריך. חלק ניסו להרדם ואני עוד קצת פיזזתי לי מפה לשם... בשלב כל שהוא הייתי ממש עייפה ואני ונטלי (שישנו ראש לראש [מה שלטענה של נטלי הפריע לה לישוון מואהאה]) פשוט כל שנייה צעקנו על אנשים שהדליקו את האורות באוהל שוב, או על ילד אחד שיש לו קול בס בטירוף (קול יפה, כן) והוא כל הזמן דיבר, אז פשוט צעקנו לו כל הזמן שישתוק! אפילו שהוא לחש שמענו אותו! בסופו של דבר גם הוא הלך לישון ואז הצלחנו להרדם D:
בבוקר, ב-6, התעוררנו בדרך זוועתית אפשר לציין - גבי, המחנך של י'6 ומורה להיסטוריה - לקח מיקרופון ורמקול שכזה והתחיל לשיר! למזלינו הוא התחיל מהאוהל המפוצץ (באוהל שלנו היו רק בערך 30 ילדים, בזמן שבאוהל השני כל השכבה הייתה בערך,) ואז הגיע אלינו. כבר התחלנו לצעוק לו "גבי, התעוררנו!" אבל זה לא עניין אותו, הוא המשיך לשיר לו...
אירגנו את הדברים והתארגנו לארוחת בוקר. אז גיליתי שאיבדתי שקית עם הדברים הרטובים שהיו לי (הבגד-ים, מגבת, מכנס קצר וחולצה קצרה) וזה דיי ביאס אותי. חיפשתי אותה מלא ולא מצאתי... הלכתי לאכול ורק נגסתי קלות בחצי פרוסת לחם עם גבינה וטיפה סלט. לא היה לי חשק לאכול...
אחר-כך עלינו על האוטובוסים ויצאנו לדרכינו בשנית.
כפי שאתם יכולים לראות - האוכל! אסתי, אסף, עומרי, תמר, יעלי ואני התפרענו על המגש האומלל. מה לא הלך שם XD אכלנו כאילו לא ראינו אוכל שנים
בבוקר באוהל
אני מצלמת בחשאי את הרגליים הסקסיות של נטלי!
רעותה, כפרעלייה - מוכנה להצטלם כמעט תמיד! (: [באוטובוס למי שלא הבין]
נסענו, הפעם כל השכבה, למסלול בנחל חווארים אני חושבת.
אירגנו את הדברים וחיכינו מחוץ לאוטובוס כדי שנתחיל במסלול... לקח לנו זמן כי המורה שלנו התעכבה. עד שהיא זזה אלוהים שישמור. בסוף התחלנו את המסלול, נכנסו למערה לאיזה חמש דקות, יצאנו החוצה ושוב נאלצנו לחכות למורה שלנו. סיוט איתה! בסוף היא באה והתחלנו באמת את המסלול.
המסלול היה נורא קל, ופשוט מעצבן. היה באותו יום הרבה הרבה יותר חם, וגם המסלול היה פחות מוצל אז זה דיי התיש. בסוף המסלול הגענו אל המסלול השני, ששם עשינו עצירה קצת ארוכה. המסלול השני היה עין-עובדת (נדמה לי D:), שמורת טבע נורא נורא יפה. המסלול גם היה קל, עד לקטע שבו היינו צריכים לעלות בערך 600 מדרגות כולל סולמות (שהיו כייפים וקלים), אך זה עבר מהר ובסופו של דבר הגענו אל סוף המסלול - ואל האוטובוסים!
שם פגשנו את אסתי (מי'2) שסיימה את המסלול קצת לפנינו, והיא נתנה לנו דאורדורנט! מה שהיה נחמד ביותר P: ושוב, חיכינו המון זמן (בערך שעה...) לשתי כיתות שהיו בפיגור רציני. בנתיים שאר השכבה החלה לנסוע לה לקבר בן-גוריון. בזמן הזה, ספיר הספיקה להתווכח עם המחנכת שלנו, אני הספקתי כמעט להרדם. י'9 וי'4 האיטיים במיוחד הגיעו בסופו של דבר ואז יצאנו לכיוון קבר בן-גוריון... הגענו אחרי עשר דקות. הרבה כיתות כבר סיימו שם, ואנחנו רק התחלנו. נכנסו לאיזור וישבנו במדרגות שהיו מסביב לקבר. המדריך הסביר בזמן שאני וספיר נרדמנו לו שם... פה ושם הסתכלתי על י'2 וי'4 שגם היו שם, ואני חייבת לציין שבי'4 לא הראו סימני חיים כל שהם. כל אחד נרדם בצורה מקורית משלו... אחרי שהמדריך שלנו סיים לדבר (לקח לו יותר מדיי זמן!) הלכנו והנחנו אבנים על שני הקברים, וחזרנו לאוטובוסים.
ומשם אל ארוחת הצהריים שהייתה ב.. אין לי מושג, סתם חורשה שכזו. אכלנו פיתה עם המבורגר או נקניקיה או פלאפל... כל אחד בחר מה שהוא רוצה. פגשנו חברים מכיתות שונות והתיישבנו על ספסל ואכלנו... היה נורא מצחיק במיוחד שכשמתן הכין לנטלי מיץ תפוזים טרי טרי (שהוא סחט במו ידיו) בגלל שנגמר המיץ תפוזים והיא רצתה לשתות! אבל היא לא שתתה את המיץ בסופו של דבר, אלא דוריס. P:
רבע שעה אחרי כבר אמרו לנו ללכת! זה ממש עיצבן כי בקושי הספקנו להיות עם החברים שלא ראינו כל היום בערך. עלינו לאוטובוסים, ומשם נסיעה חלקה הביתה...
במסלול ביום השני
אותו מסלול, עצירה אחרת
נוף מהמסלול [וואי בזמן הזה ספיר שיגעה אותי! היא כל הזמן רצתה לצלם וכל שנייה הוציאה את המצלמה XD אבל היה מצחיק ללכת רק איתה P:]
החולצה החמודה של נעמי P:
בקבר בן-גוריון, לפני שנרדמתי שם XDD
אני, צלמת פפארצי שכמוני - מצלמת אנשים אוכלים! כן, אני יודעת שזה מעצבן ולא נחמד, אך סבלו בשקט (:
זהו.
הגענו למגרש החנייה שמאחורי בית-הספר, ואז אמא של שיר באה והחזירה אותנו הביתה.
הגעתי הביתה, זרקתי את כל התיקים (שעדיין שם, שיט) במסדרון ועפתי להתקלח. אחותי הגיעה אחריי קצת זמן, וסיפרתי לה על הטיול. אחר-כך אכלתי קצת מרק, ואחרי ששבעתי לחלוטין הלכתי לספה הגדולה בסלון, ונרדמתי.
אסכם את הטיול כחוויה מהנה.
לא אגיד ש"היה יכול להיות יותר טוב" או "היה מעפן" כי זה הוא המצב הנתון, ואני אישית נהנתי נורא! היה שונה, היה כייפי, היה מגניב! המסלולים לא היו קשים מדיי, הילדים בשכבה היו אחלה, בבריכה היה כיף נורא, ובכלל היה מצחיק!
אני מקווה שגם השאר נהנו כמוני, ובכלל שנהנו.
מי ייתן ויהיו עוד טיולים כייפים כמו זה ואף יותר!
| |
סיור מגמה לגבעת-חביבה.
אתמול חזרנו מסיור מגמה בגבעת-חביבה.
במילה אחת היה פשוט - כיף!
אני לא אפרט יותר מדיי, רק אספר מה היה ביומיים האלו...:
ביום ראשון - הגענו לגבעת-חביבה, שמנו את התיקים בחדר מסויים [כל המגמה, כולל י"א וי"ב], ומשם כל אחד התפזר לסדנה שלו.
רעות, נעמי, שיר, תמר, אנה ואני היינו בקבוצה אחת, וכל השאר היו בקבוצה השנייה (היינו שש מול אחד-עשרה בערך... נחמד, לא? XD). הסדנה הראשונה הייתה פיסול מחוט ברזל. למדריך שלנו קראו יורם והוא היה אחלה. (:
כל אחת קיבלה חוט באורך של 6 מטרים, קיפלנו אותו לחצי וסובבנו אותו כדי שהוא יהיה עמיד יותר אך עדיין גמיש. מזה יצרנו דמות של גוף-אדם. כסיימנו להכין את הדמות יצאנו ל"מזבלות" של גבעת-חביבה וחיפשנו כל מיני חומרים שאיתם נוכל לעצב את הדמויות שלנו... מי ישמע, איפה היינו, חרקים קפצו עלינו! חרקים!
בנות עובדות במרץ ובנחישות
בנות עובדות, בנוסף השולחן עם החומרים שאספנו... (באמצע אתם רואים ג'קט אומלל שאני ושיר ליקטנו לנו באמצע "מסעדה" נטושה)
נעמי מסדרת את הדמות שלה
הדמות של אנה
כסיימנו את הסדנה (בצהריים), קיבלנו את המפתחות של החדרים וכל אחד הלך והתמקם בחדר שלו. אחרי חצי-שעה בערך, הלכנו לחדר-אוכל ואכלנו את אורחת חיינו משו. בטח, עד עכשיו הבטן שלי סובלת ייסורים קשים ממה שדחפתי שם לפה... לשניצל תירס שלהם בכלל לא היה מרקם של תירס!
יאאאמ.
אחרי ארוחת הצהריים הלכנו לסדנה של עיסת נייר. היינו צריכים להכין חיות מעיסת נייר... בחיית זה היה ממש משעמם בעיניי... לא הכי אהבתי את הסדנה הזו, הרגשתי קצת בכיתה ג' לכמה שעות. עשיתי ברבור מכוער שכרגע בביה"ס. (:
כסיימנו עם עיסות הנייר היו לנו שעתיים וחצי חופשיות.
הבננות ואני טחנו לנו קצת אוכל (עצה - אל, אבל אל תאכלו מנה חמה של פסטה בולנז. איכס. בחילה. איכס), זתומרת - ממתקים, התארגנו ובשבע יצאנו לארוחת הערב... גם, אוכל מלבב במיוחד משהו. בשמונה היה לנו מודל בערום. בהתחלה הייתי ממש בלחץ, חשבתי שיהיה מפדח, אבל דווקא לא התפדחתי כמעט ובכלל והיה אחלה. המודל היה כייפי, למרות החששות ולמרות שקצת לא הרגשתי טוב... אולי אני אעלה את התמונות של הסקיצות מתי שהוא.
חזרנו לחדר בסביבות אחת עשרה, הרגשתי רע רע רע. כולם יצאו עם כאב ראש רציני בגלל שהחדר היה מחניק בטירוף... בסביבות שתיים-עשרה וחצי כבר נרדמנו.
יום שני - קמנו בשבע וחצי. רן גולן (המורה שלנו לתולדות אומנות), בא והעיר אותנו. אני אשכרה קמתי ופתחתי לו את הדלת, חצי ישנה משהו... הוא דיבר אלינו ואני בקושי הצלחתי לזכור שהוא היה שם! נחמד P: התארגנו, הלכנו לשים את התיקים ואכלנו ארוחת בוקר... אחרי ארוחת הבוקר הייתה לנו סדנת הדפס ממש מגניבה!
היינו צריכים לצייר משהו, להעתיק אותו כדי שיהיה לנו פעמיים מאותו דבר, ואז לחתוך חתיכות שונות מכל העתק. אח"כ לקחנו העתק מס' 1, שמנו אותו על רשת ומתחת שמנו דף וצבענו אותו (מעל הרשת), וככה עוד פעם עם ההעתק השני. קצת קשה להסביר אבל זה ממש מגניב, ואני ממש אהבתי!
עבודת ההדפס שלי.
אחרי סדנת ההדפס הייתה לנו סדנה עם גבס. חלק פיסלו על הפנים שלהם, אני פיסלתי את היד של אנה והיא את היד שלי. היה נחמד כזה. (:
אחרי הסדנה (שנגמרה דיי מהר,) היה לנו הרבה זמן חופשי... אז לקחנו קצת תמונות (קצת הרבה למען האמת), בשביל אותו היום.
עבודות גבס של אנשים
עוד עבודות
רעות [ושיר] הסטוקריות החליטו לצלם אותי
אנשים מחכים ליד הסדנאות
בסביבות ארבע וחצי, הייתה לנו שיחת סיכום עם המורים.
בשש הגענו בחזרה לבית-הספר, שמנו את העבודות בקראוונים ונסענו הביתה...
אני יכולה לסכם את היומיים האלו ככיפיים במיוחד. יומיים שיצא לי להתנסות בהם בכמה דברים חדשים ומהנים, דברים שלא יצא לי לעשות עד עכשיו. יצא לי סוף סוף לדעת מי גם במגמה בביה"ס מהשכבות הגבוהות יותר, וגם יצא לי לדעת שהמורים שלנו מגניבים וחמודים! P:
לא רציתי להרחיב יותר מדיי,
אבל בסוף יצא שכן.
המשך שבוע נפלא.
| |
ריח האוזון.
גשם.
סוף-סוף.
היום בפעם הראשונה, לאחר כמה חודשים טובים ביותר, יצא לי לחוות ולהרגיש טיפה את הגשם. ישבתי בסלון עם אמא שלי ואחותי, ופתאום התחלתי לשמוע את הרחש הקסום הזה של הגשם... ישר קפצתי מהספה וטסתי לכיוון החלון הגדול. פשוט בהיתי כמה דקות בגשם... מסניפה את הריח הטהור הזה (שאחותי גרמה לי להשכיל ואמרה לי שפעם המורה שלה אמרה שזה הריח של האוזון...) שעוד מעט כבר ייגמר.
והוא נגמר,
מהר מאוד...
אתמול היה חרא יום.
פשוט, חרא.
ההורמונים החליטו להשתולל ולעשות שמח בגוף שלי. רק שהם גרמו לי להיות בדיכאון שכזה. לא רציתי לצאת מהבית, לא רציתי לזוז בכלל... הייתי עיפה.
אחרי וויכוחים סוערים עם עצמי ואנוכי, ישבתי על העבודה של המגמה והמשכתי אותה. אחרי חמש דקות בערך פשוט פרשתי מזה. למזלי, אחותי הייתה שם; התחלתי לבכות לה שאני לא אקבל ציון טוב. שאני שונאת את המגמה הזו. שאני לא אוהבת את זה בכלל... ובהחלט למזלי - אחותי הרגיעה אותי, ישבה איתי על הרצפה הקרה בסלון - ועזרה לי להמשיך את העבודה.
בערב הייתי מותשת. לא רציתי לעשות כלום חוץ מלרבוץ, והרבה.
זה היה יום חרא, פשוטו כמשמעותו.
אפילו למוזיקה לא היה לי חשק...
זהו.
עכשיו חודשיים של לימודים... בלי חופשים מרובים באמצע. אני מקווה מאוד שאני אצליח בכל המבחנים והבחנים, שאתרגל לחלוטין לשגרה היום-יומית של התיכון. שאצליח לשרוד במגמה, שאצליח לענות לכל הדרישות שמצפים ממני שם.
ובזמנים שכאלו,
אני רוצה לחזור להיות בת שלוש...
שהמטרד והצרה היחידה על הראש היא ללמוד לספור או ללמוד לצייר שמש.
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
