פיף.
כמה זמן כבר לא עידכנתי. עם הזמן אני מתחילה לנטוש לאט לאט את הבלוג הזה... אבל אני יכולה להבטיח שנטישה במלוא האחוזים לא תתקיים, הבלוג הזה כבר חלק ממני. קשה לי לתאר תקופה ללא עידכונים בכלל, אני כותבת פה במרץ כבר מתחילת כיתה ח'. ועכשיו כבר י"א.
אלוהים,
כשחוזרים אחורה אפשר פשוט לראות כמה השתנתי...

הרבה דברים קראו בזמן האחרון.
נתחיל מהדברים שקופצים למחשבות שלי...;
ב-20.9 היה אחד מהאירועים היפים שיש; אחותי התחתנה. הייתה חתונה מקסימה. לא אתחיל לפרט, כי יש יותר מדיי... אני בטוחה שהזיכרונות מאותו היום ייחרטו לי בשכל טוב טוב. מה שכן אוכל להגיד, שהיה מרגש מאוד. גיליתי דברים שלא ראיתי לפני כן...
יאללה, נקסט - מחלקת יולדות. (:

ראש השנה ויום הכיפורים כבר עברו, ואוטוטו אנחנו נכנסים לחופשה ארוכה ומהנה ביותר של סוכות. אח"כ צפוייה לנו שביתה... בוא נקווה שהיא לא תמשך יותר מדיי זמן ושהעיצומים ייפסקו, הריי בסופו של דבר זה פוגע אך ורק בנו - התלמידים. אני מקווה שהעיצומים יתבטלו, אני מאוד רוצה לנסוע לפולין השנה, זו נראית לי בין החוויות החזקות שניתן לחוות בתקופה הזו של החיים.

בביה"ס הכל כרגיל.
נכנסו לשגרה חזק יותר מתמיד. אני לא יודעת אם זה עושה לי טוב או רע. מה שכן, אני מרגישה שמשהו פשוט חסר לי.
משהו.

אני מרגישה שיש לי חלל ריק, חלל שהופך לגוש כואב וכאוב שנתקע לי עמוק בגרון. מסרב לצאת, נתקע עם המילים, נתקע עם האוויר לנשימה.
נמאס לי להרגיש שמשהו חסר, אני רוצה להרגיש כבר איך החלל הזה מתמלא לאט לאט.
רק חבל שאני לא יודעת איך למלא אותו.

   
Something IS missing

איכס. שעתיים מתמטיקה מחר על הבוקר.
העינוי ממשיך.