.The memories ease the pain inside |
| 4/2006
מעריכה את החיים מחדש.
שבוע של החופש הלך וחלף לו.
אני לא יודעת אם אני מרוצה מהשבוע הזה, או לא. לא איכפת לי כבר...
העיסוק העיקרי שלי בשבוע הזה היה בעיקר קריאה. ואני דיי מרוצה מזה... הספקתי לסיים כבר שלושה ספרים ("קיפודים", "נ.ב. אני אוהב אותך" ו"בעלת הארמון" שהיינו צריכים לקרוא דרך ביה"ס), ובנתיים נשאר לי עוד אחד שרציתי לקרוא לחופש. אבל כנראה שאני אאלץ לקרוא משהו אחר כי אמא שלי לקחה את הספר.. הממ... לא נורא.
אז מה כן הספקתי לעשות עד עכשיו בחופש?
- הספקתי לבקר לי בת"א הצנועה (אה-הא), לרכוש כמה דברים ולבלות עם אמא ואחותי.
- הספקתי לצאת עם החברים, פעם אחת. ייייאאיייי.
- הספקתי להיות ביום-הולדת של בן-דוד שלי. ממש מרגש. לא.
- הספקתי לקנות אמ.פי.4... אחרי חודשים שאני ואבא שלי חיפשנו באינטרנט ובכלל משהו נורמלי.
- הספקתי לראות שני סרטים בטלוויזיה. קצת...
- הספקתי לערער שוב בנוגע למצב הבריאותי של דוד שלי... ולחשוב כמה מזעזע זה שאני בכלל לא מכירה אותו.
- הספקתי לסיים 90% משיעורי הבית של החופש.
- הספקתי לטייל פעם אחת עם ההורים... ולצלם כמה תמונות.
- הספקתי להעביר את השיעמום הנוראי ביותר דרך 170 תמונות שצולמו להן סתם על הגג.
- הספקתי להתבכיין שאני לא עושה כלום בחופש.
- הספקתי לבכות, יותר מפעם אחת...
- הספקתי לעבור על כל התמונות שאמא צילמה בארה"ב. ולפנטז על חו"ל...
- הספקתי להרשם לתיכון. למגמת אומנות. גאדמט.
-הספקתי... זהו. לא הרבה למען האמת.
אני לא יודעת אם לשמוח מהחופש הזה, או להיות מאוד מאוכזבת ממנו.
עוד שבוע וחצי של חופש מחכה לי. ואני רוצה לנצל אותו כמו שצריך. כי אני יודעת שאחרי החופש, התיכון כבר יהיה מטרים ספורים ממני, והחטיבה תהיה קילומטרים ספורים מאחוריי... תנופף שלום שלום.
אני מאבדת את השפיות שלי תוך שבוע של חופש. אני באמת לא יודעת מה יהיה בחופש של חודשיים... עוד חופש של רביצה בבית. יופי-היי.
הפוסט הזה מאבד את כל הערך שלא היה לו גם ככה.
להית'.
חג-שמח שיהיה לכולם.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
