ועוד כמה ימים טובים עברו להם בלי עידכון... זה לא משמח אותי, אבל מה לעשות - אין לי מה לכתוב.
אולי עכשיו, כדיי משעמם לי, אנסה להוציא מהפוסט הזה משהו נורמלי...

וברקע: Changes - 3 Doors Down

אז...
אתמול היה לנטלי יום-הולדת. אחרי הצהריים הלכתי עם רעות לקניון, קנינו לנטלי דיסק וערכה מגניבה כזו של דברים שנטיים-בנטיים, פגשנו את מעיין ועזרנו לה לקנות לנטלי מתנה. הלכנו לאזור האוכל, וחיכינו... וחיכינו... וחיכינו... ולבסוף עוד כמה ילדים הגיעו. נטלי וריקי הגיעו בשבע וחצי. נטלי הייתה מופתעת. (: היא אמרה שהיא חשדה... היא פתחה את המתנות ואחר-כך הלכנו לבאולינג ולמשחקי-הווידיאו. שיחקנו שם קצת, הצטלמנו (ולצערי יצאה תמונה [שאני מקווה, מעיין, שהשמדת אותה!] שיצאתי כמו מסוממת כי דניאל דחף את נטלי, ובכך עפתי הצידה >.< לא נורא), ובסביבות תשע ורבע חבר של אחותי בא לאסוף אותי.
רגע... אבל בוא נספר על מה שהיה לפניי, בבית-הספר;
על הלימודים עצמם אין מה לספר, סתם עוד יום לימודים משעמם. השאלתי שני ספרים מהספרייה, וזה אומר שיש לי שלושה ספרים לפסח. (: מקווה שאסיים את כולם לפני החזרה ללימודים... בשעה החמישית והאחרונה, קיבלנו את דפי ההערכה שאיתם אנחנו נרשמים לתיכון. אין בהם כ"כ הרבה, רק ציונים של הריבעון האחרון. הממוצע בנתיים, 93.25. (מוזר, בתעודה של המחצית זה היה 91.25. מה יש לי לעזאזל עם ה-25 הזה?) הציון הכי נמוך היה בפיזיקה (שונאת, שונאת, שונאת פיזיקה) - 79. לא כל-כך איכפת לי; עשיתי את המבחן במועד ב' וגם ככה לא הייתי מרוכזת משהו, וגם ככה לא למדתי כל-כך... נו שיהיה, רק פיזיקה. הציון הכי גבוה: 100, באנגלית ובמקרא.
בנוסף לדפי ההערכה, קיבלנו דפים שאנחנו צריכים למלא, ואיתם אנחנו הולכים להרשם לתיכון. דאמט. זה כבר כל-כך קרוב... יותר מדיי קרוב. ואני? אני עדיין לא יודעת בכלל לאן אני רוצה ללכת. ההתלבטות בנוגע לאומנות, רצינית ביותר. בנתיים זה על תקן המתנדנד בין עיונית לאומנות... אופ.
ובקיצור, בדפים שקיבלנו היו טפסים שצריך למלא עם הפרטים, טפסים בנוגע למגמה, טפסים בנוגע לתעודת זהות... וזהו.

שמחה רבה, שמחה רבה, אביב הגיע פסח בא!
(איזה אביב איזה? גשם! זה אביב זה?!)

סוף-סוף חופש פסח הגיע. חופש ארוך ולא מייגע כלל של שבועיים וחצי. כמה שאני צריכה עכשיו את החופש הזה... חופש מהלימודים, חופש מהמורות המעצבנות שכל שנייה חייבות להזכיר לנו ש"שנה הבאה אתם הולכים לתיכון!", וחופש בכלל, קצת זמן לחשוב...
וביום הראשון לחופש הנהדר הזה, קמתי ב-6 בבוקר. קמתי, התארגנתי והתרעננתי, אכלתי ארוחת בוקר וראיתי תוכנית בוקר משעממת בערוץ 10. בעשרים לשמונה אחותי באה ואספה אותי. נסענו לכיוון שדה-התעופה...
כשהגענו חיכינו לאמא שלי.
"אאאאאאאאאהההההההה!" פתאום שמענו צרחות שכמעט וקרעו לאנשים שם את עור התוף. כמה נערות התחילו לצרוח ולרוץ לעבר נערות אחרת. והנה הבנתי, ואמרתי לאחותי "אמא הגיעה". (למי שלא יודע - אמא שלי יצאה למשלחת עם התלמידים שלה, לארה"ב, משלחת של ביה"ס)... איתרנו את אמא, היא באה ואני ואחותי נתנו לה חיבוק גדול. היא נפרדה מכמה אנשים, והלכנו לחנייה.
הגענו הביתה ועזרנו לה לפרוק את שתי המזוודות. ככה דיברנו ושמענו חוויות, ראינו תמונות מהמצלמה, וכמובן שקיבלנו את השלל הנדרש! D: ולהלן: ברטי בוטס (כן כן! של ה"פ! זה ממש מגניב, ניסיתי לטעום סוכרייה בטעם סבון וזה כזה דוחההה חחח), שוקולד בצורה של ג'וק של ה"פ, שוקולד בצורה של צפרדע של ה"פ, סוכריות של ה"פ, סוכריה על מקל עם סוגר מפלסטיק גדול כזה של הראש של יודה D: הכי אהבתי! מלא מלא מלא ממתקים... מחזיק מגניב של מיני מאוס, חולצות, ותיק משובץ. (:
היא הביאה עוד מלא דברים לאחותי, לעצמה ובכלל... במיוחד ממתקים! אני הולכת להראות כמו איזבלה בקצב הזה. |: שמנמנה.

זהו...
עכשיו עשתה לי חשק לארה"ב. רק תשיגו לי כמה אלפי דולרים ואני טסה בכיף...

Born to be wild (היי, זו החולצה החדשה D: סלוגן מגניב)
ORI

וברקע, לסיום: Ticket To Heaven - 3 Doors Down