.The memories ease the pain inside |
| 2/2006
מינכן.
אתמול הלכנו לראות את "מינכן". (אני, ספיר, אסף ותומר)
הגענו דיי מוקדם, אז שוטטנו קצת בקניון עד שנוכל להכנס לאולם.
והסרט...
אני, אישית, חושבת שהסרט פשוט טוב.
במהלך הסרט אפשר לראות קאסט רציני למדיי של שחקנים ישראליים (אילת זורר בתפקיד משמעותי, גילה אלמגור, אסי כהן [אני מוצאת אותו קצת מושפל מכל העניין, חצי דקה על המסך ועוד עירום...], לירון לבו [ממש לשנייה רואים אותו, קשה לזהות], יהודה לוי [והמבטא הישראלי הכבד], שרון אלכסנדר, משה איבגי [נו... דוויד הכיטוב], ועוד כמה...).
הסרט הותיר אותי עם חומר למחשבה... ועד עכשיו אני עדיין חושבת על המאורעות האלו.
זה באמת מראה מה שעובר על שני העמים, אז ועכשיו.
אני לא ממליצה לאנשים עם לב חלש לצפות בסרט, כיוון שיש דיי הרבה קטעים של גופות, השפרצות דם, קטיעת איברים וכד'... אבל זה לא הרעיון המרכזי בסיפור.
כל הסרט הייתי במתח. ואני לא חושבת שהיה רגע אחד ששיעמם אותי.
היו מספיק קטעים שקפצתי ונבהלתי (הוו, איך קפצתי) (אתם יכולים לשאול את ספיר ~חעחע~).
ולאנשים שלא מתעניינים בזה, או שאני אוכל להחדיר בהם לפחות קצת מוטיבציה לראות את הסרט (כמה שזה דבילי, יש אנשים שזה מה שמושך אותם) - יש אריק באנה בלי חולצה. שני קטעים אירוטיים למדיי של אילת זורר ואריק באנה. וגם זונה עירומה שזה מחריד למדיי... (ואם זה מה שמושך אתכם לראות את הסרט, אבוי, מצבכם קשה).
בקיצור -
אני נהנתי מאוד בסרט. משאיר הרבה חומר למחשבה.
הסרט ממש לא קל, הוא כבד ודיי קשה לצפייה...
למרות הביקורות, אני חושבת שהסרט טוב. אבל, כן, מוציאים אותנו, הישראלים, דיי כלבים בכל הסיפור. לא שאת הערבים מוציאים מלאכים קטנים...
שווה צפייה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
