.The memories ease the pain inside |
| 1/2006
לקור ולבדידות.
כל הזמן המחשבות בראש מתרוצצות להן ללא מנוחה.
"מוח, שתוק"
אבל הוא לא שותק... ולי מתחיל להמאס. לא מצליחה למחוק את המחשבות המיותרות וחסרות-הערך האלו. רוצה להמשיך הלאה... אבל זה לא קורה. זה שם, ולא נעלם.
ורק הזמן ייתקן אותי.
ושוב, היום התחלנו ב-9 במקום בשמונה ורבע. נחמד מאוד, שימשיך ככה!
המבחן במתמטיקה לא הלך לי משהו... אני ממש מקווה שהציון יהיה סביר, מאוד מאוד מקווה. הרגשתי פשוט רע במבחן - כל החומר נמחק לו מעצמו מהזיכרון [וזה כן מצליח להמחק.] ולקח לי המון זמן עד שנזכרתי בכלל איך פותרים את התרגילים.
נו, שיהיה.
במקרא היה דיי מפחיד. המורה הייתה עצבנית - משהו שלא מתאים לה, וממש לא מאפיין אותה.
סיימנו בשעה חמישית (ומכאן נובע ילדים - למדנו רק ארבע שעות) בגלל שהמורה לספרות/יועצת/חתולה/אהבלה הייתה בישיבה או משהו כזה... אני לא בטוחה ממש, אבל גם לא איכפת לי.
כשחזרתי הביתה המשכתי לקרוא את הספר שלקחתי מהספרייה כבר ביום ראשון, ולצערי נטשתי אותו לקור ולבדידות כי לא היה לי זמן השבוע לקרוא כלל וכלל.
ובנתיים, אני מתלבטת קשות.
ביום שלישי-רביעי הטיול השנתי.
ואני לא יודעת מה לעשות - לצאת, או לא לצאת? זו השאלה.
מצד אחד - ממש לא בא לי על הטיול. הקטע שהוא כביכול הכי "כייפי" הוא הלילה, הבעייה שזה לא ככה אצלי. הוו לא.
אני, בתור ילדה שאוהבת נורא לטייל בטבע, שונאת ללכת מהר ולא להביט בכלל על הנוף ולחקור קצת את הטבע. והבעייה, שבטיולים שנתיים הולכים מהר, העיקר לסיים את המסלול ולשים חותם כדי להראות ש"עשינו את זה". ואת זה, אני לא אוהבת.
אני תמיד בסוף, גם כי אני הולכת לאט ומה לעשות לא בורכתי ברגליים ארוכות וחזקות, וגם כי אני אוהבת ללכת לאט כדי לעצור ולראות דברים יפים בסביבה.
לפני שנה אני, נעמי וספיר נשארנו אחרונות ואיבדנו לגמריי את הכיתה שלנו. במקרה הצלחנו להגיע לאוטובוס כי ראיתי לרגע לאן הכיתה פנתה. כמה אחראי, לא כן?
אני לא באה כדי לקטר בנוגע לזה, פשוט זה דיי חבל שמתי שהגענו בתור האחרונות, והכיתה שלנו חיכתה הוא לא נתנו לנו גם לעצור לרגע והמשיכו ללכת. חביב, חביב.
בגלל זה אני באמת מעדיפה ללכת ולעשות את המסלולים עם המשפחה שלי, ולהנות מהם. לא לעשות אותם כי ככה בית-הספר קבע, רק כדי לעשות אותם.
ומצד שני... - כן, טיול שנתי. טיול אחרון עם כולם.
להיות עם החברים, ואולי להנות.
אבל עדיין...
ואני ממש לא יודעת מה להחליט.
וכן, זה בטח נשמע כאילו זו החלטה גורלית. ובטח בסוף ידחו את הטיול השנתי, כי מי קובע טיול שנתי למצפה-רמון (נגב), בחורף, שבמשך היום יש שם 10 מעלות בערך!?
החוכמה, החוכמה.
ובכל מקרה...
המשך יום נעים שיהיה לכם.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
