אוקיי, הפוסט הזה הולך להיות מדכדך. אז אנשים מאושרים-מקפצים-ועליזים (לא מהמבחינה המינית), יכולים לצאת. אבל אני אמשיך בשלי, לצערי.
נתחיל מההתחלה;

לאבא שלי יש שלושה אחים. הוא הבכור בין הארבעה, אחריו באה דודה שלי (ד'), דוד שלי (ר'), ואחרון וחביב עוד דוד קטן ונחמד (ע'). אל תבינו אותי לא נכון, כולם פה בני 35 ומעלה. אבא שלי בן 50 אז... לא משנה, נמשיך.
לפני עשרים שנה, דודה שלי התחתנה עם א', והם החליטו לעבור לגור בארה"ב. כמובן שכל זה קרה לפני שההורים שלי הכירו, אני עוד לא הייתי זרעון. (איו?)
נולדו להם שני ילדים; א' וב' (זה ההתחלה של השמות שלהם, אני רצינית). א' גדולה ממני ב - 3 שנים, שזה אומר שהיא בת 17 בקרוב, וב' קטן ממני ב - 3 שנים, וזה אומר שהוא בן 11.
את הצד הזה של המשפחה לא יצא לי כמעט לראות, הם באו לבקר פעם בשנתיים - משהו כזה. אז בת-דודה אחת, הייתה לי פחות, וכמה שזה חבל כי הבדל השנים לא כזה גדול, אבל מה לעשות.

בדר"כ המבקרים הסידרתיים היו דודה שלי והילדים. דוד שלי בדר"כ נשאר לעבוד שם, בניו-יורק.
דוד שלי עוסק בצילום (אני גם רוצה!), יש לו סטודיו משלו והוא צלם דיי מצליח.
בזמן האחרון אני חושבת כמה חבל לי שהוא לא גר בארץ, היה כ"כ נחמד לדבר עם אנשים מקצועיים בנוגע למצלמות וצילום, ואני גם בטוחה שיש לו המון מצלמות שהיו גורמות לי להזיל ריר (מה לעשות, לכל אחד יש את החולשה שלו).

שכחתי לציין, שדוד שלי ע', עבר לגור בלונדון (הו, לונדון שלי) עם אישתו א', ויש להם שני ילדים קטנים א' וג' (זה ממש מתחיל להראות כמו שיעור בכיתה א', עם כל האותיות...), הם עברו ללונדון לפני 3 שנים, משהו כזה (אצלהם התארחתי כשהייתי בלונדון לפני שנה - הוו הגעגועים). אז גם אותם, לא יוצא לי כבר לראות, למרות שכנראה הם יעברו בחזרה לארץ, כי דוד שלי לא כ"כ אוהב את העבודה שלו שם (הייטק, משהו כזה).

אתמול, נסעתי עם אבא שלי לרופא עור. אני בהירה, אז מן הסתם אני צריכה לערוך בדיקות שגרתיות כל שנה. רק חבל שהבדיקה הזו באה אחרי בדיקה קודמת, שהייתה לפני 4 וחצי שנים, נו, ניחה.
בדרך חזרה הביתה, הוא אמר לי שדיבר עם דודה שלי מארה"ב, ואז שאלתי אותו אם הוא שאל אותה, בנוגע לבקשה שלי.

הבקשה שלי הייתה - אם היא תוכל לקנות לי את סוכריות "ברטי בוטס" של הארי פוטר, כי יוצא בקרוב הסרט החדש, והם סיפרו לי שהסוכריות נמכרות בדר"כ שיוצא סרט או ספר חדשים.
אבא שלי התחיל לספר לי, שהוא לא יכל לשאול אותה את זה, כיוון...
מצבו של דוד שלי (א'), לא במצב טוב.
עשו לו אבחונים ובדיקות בזמן האחרון, וכל התסמינים מצביעים על נקודה רעה.
כנראה, שיש לו ניוון (איך שלא כותבים את זה) שרירים.
ואם זה יהיה זה, זה אומר שזה סופני. מוות.
שאבא שלי סיפר לי את זה, נכנסתי לשוק טוטאלי. הדוד שלי, שלא הכרתי כ"כ, האיש שעוסק בתחביב הגדול של חיי, אותו איש שביקר לפני כחצי שנה עם אולסטאר אדומות על רגליו וג'ינס מרופט (הוו, כמה אמריקאי), הולך...
לעבור לעולם הבא?

רציתי פשוט לסגור את עצמי לבד ולבכות.

אני יודעת שעדיין זה לא בטוח, אבל אי-אפשר לדעת.

אין לזה תרופות, ואם זה זה, זה אומר שעוד 3-5 הוא כבר לא יהיה איתנו, וזה נורא.

נורא!

קודם כל, דוד שלי שלא הכרתי כמעט, חייו נמצאים תחת חשש וסכנה, ואף אחד לא יוכל לעזור לו (אם המצב יהיה הגרוע מכל, מה שאני ממש לא מקווה שיהיה!), וגם..

מה יקרה חס וחלילה עם דודה שלי והילדים שלה?

לאן הם ילכו?

דודה שלי לא מרוויחה מספיק כדי לממן מגורים בניו-יורק לבד, ככה אני חושבת.

ואז מה? הם יעברו לארץ? מה עם הילדים? הם לא יודעים מילה בעיברית.

אני בכלל לא רוצה לחשוב על מקרה כזה,
הם לא יצטרכו לעבוד לארץ,
דודה שלי תסתדר.
לא יקרה לו כלום,
הוא יהיה בסדר.

בסדר.