.The memories ease the pain inside |
| 8/2005
הפסקה.
ובכן,
כפי ששמתם לב לא כתבתי או פירסמתי תמונות בבלוג כבר דיי הרבה זמן.
וזה מכמה סיבות; ניסיתי להדחיק כמה שיותר את המחשב (לא להיות עליו הרבה), ודיי הצלחתי אם חושבים על זה (חע!), קראתי יותר, וגם רוב הזמן לא הייתי לי בטריה במצלמה ופשוט התעצלתי להטעין אותה (אוי - מוכשרת-לא עצלנית שכמותי). הסיבה העיקרית היא שאחותי וחבר שלה (בעלי החתולים הקטנים - שכבר לא כ"כ קטנים! אבל חמודיםםם [תמונות חדשות בהמשך דרכינו]), עברו דירה בתחילת השבוע. בעיקר עזרתי להם לנקות את הדירה החדשה (לקרצף מרצפות, לנקות ולהבריק כלים, לפרוק ארגזים, לשחק עם החתולים - ממש מנקה אני! סתם סתם, זה היה בכיף ותרמתי את כוחותי ועזרתי בשמחההה (: ), אז כמובן שזה לקח כמה ימים. ביום הראשון עשיתי לאיזבלה ושמחוני (החתולים - למי שלא מכיר ושמע) בוק קטנטנן (70 תמונות - לא רציני), אז כפי שאמרתי בקרוב אעלה לפה חלק מהתמונות (לא כולן מוצלחות למען האמת, אבל יש כמה ששוות פרסום ומסגור פוטושופי!) עוד כמה זמן שיהיה לי כוח (שוב - אני עצלנית חסרת תועלת, בושה לעם הציוני) לחבר את המצלמה למחשב בכבל המיוחד להדליק אותה ולהעביר את התמונות (פייי, בתיאור על הכתב זה נשמע מסובך. לא.) בכל מקרה! - אני חייבת לציין משהו כבד על ליבי. האם איי פעם מישהו ראה חתול ממין הזכר, מלקק לאחותו ממין הנקבה (בטוחה שלא חשבתם אחרת), את האוזן?! אבוי. גילוי עריות פשוטו בשמו! ובכן כך זה אצל איזבלה ושמחוני - הקטן מלקק לקטנה את אוזנה השחרחרה, היא נהנהת ומגרגרת והוא כזה עושה עם הידים כמו גור שיונק את חלב אימו.. יש לנו כמה השערות בנוגע לעניין - פשוט תבינו, איזבלה ושמחוני נולדו בבסיס צבאי (לוחמי קרב שלי), והחיילים הדפוקים שם נגעו בהם שהיו גורים ותוצאה מכך אמא שלהם התרחקה מהם ולא טיפלה בהם יותר כי לא ראתה בהם קשר אליה - הריחות התחלפו עם הריחות של החיילים - אומר, שלא זיהתה אותם. אז מכל הסיפור הזה, שמחוני ואיזבלה לא זכו לינוק מחלב אימם (פשוט מסכנים), אז כנראה ששמחוני חושב שהאוזן של איזבלה זה אחד מהפטמות של אימא שלו (מסובךךךך ומוזר כן - כן). טוב תיארתי והארכתי את זה יותר מדי! אה רגע, לפני שאסיים עם מתיקות התיאורים המחרידים האלו, כמובן שביום הראשון שהחתולים היו בדירה נאלצתי לעשות עליהם 'ביביסיטר' (שלא ישמידו משהו בבית החדש - היו הרבה שקיות עם בגדים תבינו...) אז, היו להם עוד פרעושים (עכשיו כבר אין - טפו טפו טפו!), ואחרי שאחד מהם ישב עלי היה עלי פרעוש בעעע זה מגעיל. טוב דייי הקצנתי!
אם כבר, אז כבר! (ואוו נדלקתי על הרעיון של פוסטים ארוכים ומייגעים בתוכנם, תסבלו בשקט (: ) ביום שישי הלכתי לסרט צ'ארלי בממלכת השוקולד (יא ג'וניי דפפ יאאאא פנים לבנות כסיד?! יאאווץ', פאה מזעזעת!? אלוהים, שינים מסוונרות כאור השמש?! נתגבר. עדין ג'וני) - ובקיצור סרט יפה עם מוסר השכל לענין. כמובן שג'וני נותן שם ביצוע כמו תמיד - מעולה (רק חבל שלירז [חברה שלי] בעלת הלב החלש לא ספגה טוב עם התקריבים לפניו של ג'וני, טוב אני חושבת נעמי [עוד חברה] ישבה לידה אזז, אני מנחשת ככה כי "יש לה לב חלש")! הילד שגילם את דמותו של צ'ארלי, אני לא ממש יודעת את שמו, אבל אני יודעת שהוא שיחק ב'למצוא את ארץ לעולם לא' והוא באמת שחקן מעולה, לא סתם בכיתי בסוף הסרט (למצוא את ארץ לעולם לא, לא צ'ארלי בממלכת השוקולד! בעצם אפשר לבכות, מהילד השמן הגרמני הזה שטוחן כל היום - עצוב, עצוב.), בקיצור אני ממליצה לראות למרות שכסף לקופה של המאפרת לא הייתי רוצה להכניס (גרועה או טובה אי אפשר עדיין להחליט..).
טוב אני חושבת שלבנתיים זה מספיק, פוסטים ארוכים זה מוי כיף! חע.
להית'.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
