חופש שמח לכולם,

אני לא יודעת למה, אני לא ממש שמחה..

סיימתי עכשיו את החטיבה,

את בית הספר האהוב שלי, אהבתי בו באמת הכל..

עכשיו אני מתחילה מקום חדש שקוראים לו בויאר,

שהוא נחשב בית הספר הכי טוב בירושלים, אבל אני לא מוצאת בו משהו טוב יותר ממה שהיה לי קודם!דאמ.

מה שגם אני עושה שם עכשיו עשרה ימים של קורס קיץ במתמטיקה,

אם כבר חופש, אז למה קורס על היום הראשון גאד דאמט?!?!?!?!!?!

אני ממש מבואסת שנגמרה השנה, עם החברים שלי שם,

והמורים! אוי המורים שנעשו כבר חברים שלי בעצמם...

אני ברצינות שוקלת בכבדות לחזור למקום הקודם, הפינה הנוחה שלי...

בבצפר החדש אני הולכת ללמוד כל יום עד 5-6!!!

אוקי אוקי ..

ובאותה נשימה, קיבלתי תעודה נחמדה ביותר:

ספרות- 95

תנ"ך- 95

לשון- 95

היסטוריה- 100

אזרחות- 100

מחשבת ישראל- 100

מתמטיקה- 80 (שיפור ניכר מ-65!!)

אנגלית- 100

ערבית-100  הו עידו עידו, מורה מושלם שכמותך

ביולוגיה-95

חנ"ג- 95

מגניב, לא?

+ פלוס קיבלתי תעודת הצטיינות על הישגים לימודיים וחברתיים..D:

אז ביום ראשון הלכתי לקורס פעם ראשונה, וזה גם היה יום גיבוש כזה,

והכל היה טוב ויפה(?!) עד שעובדה אחת הכתה בי כמו ברק ביום סגרירי ואפל,

שהבנאדם שאני אוהבת לא נמצא כאן.

וואו!!!

אני רגילה לראות אותו כל יום,

ואני מרגישה פשוט לא שלמה. הוא היה חלק ממני, למרות שתכלס לא היינו ביחד...

אבל זה התקדם לכיוון הנכון!

בקיצור, לא ראיתי את כל האנשים האלה כולה יומיים, אבל אני כבר מתגעגעת בטירוף,

והקורס הזה תוקע לי את כל הבוקר והצהריים..

אה, וביום חמישי היה יום בריכה, והיה ממש נפלא וכיף,

והרגשתי יותר מאוהבת מאי פעם,

והוא אמר לי באמת דברים שכיף לשמוע..הממ..אם הוא רק היה יודע.. :/

we had few moments...

see ya