Set Me Free...
|
| 2/2011
שוב לבד
נו באמת, למה אנשים מצפים ממני כשהם נותנים לי יחס של חפץ, יחס של צלע
מיותרת? למה תמיד מצפים ממני לטוב, שאחייך לכולם ולא אהיה ביץ', כשאחרים מתנהגים
ככה אליי? אולי זה מעגל סגור, אי אפשר לדעת. אני רק יודעת שכשמבטיחים לי חודשיים
לפניי סוודר, וכשמגיע החפש"ש פתאום
בא לך לקחת את הסוודר הביתה, אה ופתאום יוליה צריכה אותו? תעשי לי טובה...
אני לא אוהבת אף אחד.
-
הצבא מגעיל אותי, כל פעם מחדש. כל כך רוצה לירוק לקצינים האלה בפרצוף. נמאס, אני רוצה לבעוט בכולם, לשים זין ענק וללכת. ברור שלא הייתי חושבת פעמיים, אם הייתי במשרד אזרחי. ה"בוס" מזמן היה יודע מה אני חושבת עליו, "ההוא מהמשרד ממול" היה מקבל פייט-באק כשהוא צועק עליי ונטפל אליי.
 לא הייתי במשפט.
ולא כי אני "צהובה", אלא כי אני יודעת איך לגרום לאנשים לחשוב שאני עושה מה שאני עושה מתוך טיפשות ויודעת לבכות כשצריך.
באמת שלפעמים אני בוכה.
אני לא רוצה שיראו, אני מנסה להסתתר, אבל עדיין, בוכה.
הירוק עושה לי חשק להקיא.
לראות את המפקד החרמן שלי שמאונן במשרד - רק מעצים את הבחילה.
-
אני רוצה לדעת מה אנשים חושבים. לא תמיד, כי עדיף לפעמים באמת לא לדעת. אבל יש רגעים שזה פשוט נחוץ.
איך אדע אם הוא באמת אדיש אליי או שזה מתוך ביישנות?
איך אדע אם האחר מציק לי כל הזמן כי משעמם לו, או כי הוא מנסה למשוך את תשומת ליבי?
למה אני שוב לבד בחמישי בלילה, למה אין לי למי להתקשר בלי שזה יישמע מוזר?
כל השבוע אני מייחלת לסופ"ש. וכשמגיע הסופ"ש? אני מתחילה לחשוב "עדיף כבר לקבל סקס מנטלי בבסיס, מאשר לא לקבל שום דבר בכלל מלשבת בבית".
"שלום, קיבלתי חיים לפני כמעט 19 שנה. באמת שניסיתי, ניסיתי בכל כוחותיי , אבל שום דבר לא עוזר. החיים האלו פגומים, דפוקים, חסרי כל הגיון. אני ממש מבקשת להחליף..."
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Lost_Lenore