כן ידעתי. זה נמשך רק כמה ימים ה"אושר" הזה שלי.חברות שלי זונות. גם ככה יש לי רק 2 חברות, ובדר"כ אנשים שיש להם רק 2 חברים אז הם חברים קרובים ומחוברים מאוד. שזה מה שאני חשבתי. אבל לא . פשוט שתי פוסטמות שממש ממש ממש לא בא לי לראות יותר. מוזר שדווקא היה לי שבוע טוב כשהן לא היו בסביבה שלי.
אני שונאת את המשפחה שלי, אני שונאת את אבא שלי שהוא רואה שאני עצובה והוא לא מסכים לתת לי את האוטו ולסוע לאחותי שתמיד נותנת לי הרגשה טובה שאני באה אליה ומדברת איתה והיא מעלה לי את המצב רוח. אני שונאת את אמא שלי שהיא מכריחה אותי לאכול כל הזמן, בשר ועוד כל מיני דברים מגעילים כאלה ושהיא פשוט אמא כפייתית. אני שונאת את אחותי הבינונית שהיא פשוט הילדה היא אנטיפטית ביקום.
חרא של משפחה. חרא של חברים. חרא של גוף. נמאס לי להתקיים.
אני מעדיפה להתגייס כבר עכשיו ולהיעלם מהבית הזה, להתרחק מהחברות האלה, להתרחק מהמציאות הזאת. להתרחק מהחיים האלה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
an empty girl