עייפתי
אז אני נחה.
משאירה הכל בצד
שוכבת על המיטה של אחותי
במצב סטטי לחלוטין.
ככה... רק ליום אחד
ליום אחד זה טוב.
יום אחד להתכרבל במיטה
זה מנחם
כל אלו שאכפת להם מאיך שאני מרגישה...
רחוקים מדי מלהסביר
אבל זה בסדר... זה שלי עם עצמי.
ממילא אין לי מילים לשתף.
כבר שכחתי איך לדבר בשפת הרגש...
במקום בו אני נמצאת כרגע לא מדברים בשפת הרגש.
ואם אבכה אז יצחקו.
אם אפגע אהיה דמות על במה.
אם אתרחק... למי באמת אחסר?
אין אני במקום הזה. יש רק שבלונה. רק זה מותר ורצוי.
לבבות וורודים, צחקוקים ושטויות המאפיינים אותי הם מחוץ לכלל.
התרחקתי. אני חסרה לעצמי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
