משנה אווירה

הגעתי לחיי לשלב בו ניסיתי להיאחז בכוח בתמימות.

באותו שלב שלחת אותות שזה לגמרי בכוחך לנער כל רגע תמים למדע מדויק

ובין השלבים האלו נפגשנו.

כשאיפשהו הייתי אי שם בין עולמות. 

והתכווצתי והתעצבתי אל מול המציאות 

לא יכלתי לחשוב כי מישהו עלול להכיל את מימד המראה אשר עליו יש דעה הנתונה למחלוקת.

זה או שהשקט שלי פותח אותך לראות דרכי את כל המתחולל ומתקיים בעולם דרך עינייך ומתהפנט אל עבר מסע הרחבה ביקום או מדע מדויק.

עם מדע מדויק יכלתי להתווכח. 

עם האפשרות הראשונה לא.

הדיוק תמיד אומר לי שאני יודעת שבתמונה הגדולה באמת (עד כמה התמונה הגדולה באמת יכולה להיות גדולה? ביחס למי, מה ומתי?) אני לא יודעת. אז אם משהו מוכרח לקרות הוא יקרה ואם לא אז סבבה, שום דבר הוא לא סוף העולם מבחינת העולם (או כל דבר שמתחדש בעולם הוא סוף עולם כי התחיל עולם חדש?)

זה מטייל איפשהו על הצירים האלו ובאותו זמן נחת ב'מה קורה פה? כל החושים המומים. אני מקבלת המון מידע ולא מצליחה לאבד אותו! ופתאום גם פחד מטייל לו יחד הערכה עצמית שהובחנה ,לאותה תקופה, כמאנית דיפרסית. נו בחייאת.

אני קצת מרגישה שאהבתי את עצמי באותה תקופה כמו מישהי שלומדת פשוט לשרוד את המצב הנתון שהיא עוברת בחיים. וזה פייר.

בסיסי ומופשט.

משם רקחתי אושר.

בדיוק למדתי את הנוסחה והתנסתי עליה והכל סביבי היה בגדר ניסוי.

והיו ניסיונות. כל ניסיון בפני עצמו פתח לי עולם.

והיו פחדים שישבו שם בפוזה הפרהיסטורית שלהם ושמרו על עולמות מלהפתח.

לרוב אני נוטה להיות שלמה בנוגע לדברים.

ובנקודה הזאת אני עדיין מרגישה לפעמים את הדגדוג הזה בבטן,

עם טעם של נוסטלגיה וקרבה עמוקה שלא התנדפה לשום מקום.

זה נדפס בי כהרגשה מעצימת תחושות הגוף ומגרת תודעתית. 

לפעמים זהמשחק איתי ולוחש לי... 'כמה את מרגישה אמיצה? ואם בכלל...' וזה מדליק לי את כל האורות בחדר ובאצטרובל.

ולפעמים יש בי הרגשת עצבות עמוקה וגעגוע שמגשש בחדרי הלב מחפש רסיסי זיכרון או דמיון ומסתפק בהם.

נראה לי שזאת הפעם הראשונה שאני מביאה את הרבדים האלו על כתב. או בכלל נותנת להם מקום כזה כנה במציאות וזה כלכך עוצמתי שאני מרגישה זרמים מהמשאבה העיקרית למרפקים ואז אל קצות האצבעות.

נעים. 

מרגש.

חי.

ולפתע גם ברגליים.

ואני מחייכת.

ומגלגלת כ"כ הרבה סוגי חיים במציאות אחת קולקטיבית.

זאת הצצה קטנה. אבל אולי לכרגע זה מספיק (אולי אפילו יותר מדי).

מה שבטח הוא- כשאני מרגישה את עצמי בעצמי בכל דרך שהיא- טוב לי.