חברים, הודעה קטנה, ישלי חלק חדש ברשימות, מרוני(:, לינקוקים.
אז .. אני אשמח להחליף עם מי שרוצה. ו...אני רוצה להחליף איתכם! עם כולכםXD
פרק חמישי –
"סתם." היא אמרה, הרימה את מבטי עליי וחייכה חיוך סובל.
לא הכרתי אותה יותר מדי זמן, אבל למדתי שהיא לא שקרנית משהו. גיחכתי, "אני בטוחה, מה יש לך?" שאלתי.
"סתם, זה .. אלכס." אמרה
"מה איתו?" שאלתי, "למה אמרת שהוא מניאק?" שאלתי, הבטתי בה כמה שניות.
"מה הוא עשה לך?" שאלתי.
היא הביטה בי. "זה..זה כלום." אמרה, "זה לא היה קורה אם לא הייתי טיפשה כל כך לפני שנה ולא הייתי משלה את עצמי."
הסתכלתי עליה, "מה קרה?" שאלתי בפעם השלישית.
היא סובבה את מבטה אליי, "סתם, היה לי מין... קראש עליו בשנה שעברה, מכיתה ח' עד שנה שעברה, י'." אמרה. "ו..החלטתי לעשות עם זה משהו. באתי אליו ושאלתי אותו אם הוא רוצה ללכת לראות איתי סרט. הוא אמר שכן, הלכנו, היה כיף ואז הלכנו לים, התיישבנו על החול והוא נישק אותי.. ופשוט הייתי מאושרת." אמרה בעצב, הסתכלתי עליה, עד עכשיו מבטי היה ממוקד בו.
"ו..מה קרה?" שאלתי, שוב.
כנראה שהיא שמה לב לזה, היא גיחכה בעצב. "סתם, היינו חברים למשך חודש וחצי והיה איזה שבוע שלא באתי לבית הספר." אמרה, "הייתי חולה. וביום שהגעתי כמה ילדים הסתכלו עליי מוזר, כאילו ברחמים. התעלמתי מזה ואז ניגשה אליי בטי, זאתי שיושבת שם לבד." אמרה והורתה לי להסתכל לעבר ילדה בעלת שיער ספק בלונדיני ספק ורוד, משקפיים ירוקות ובגדים...מיוחדים. היא הקשיבה למוזיקה, ולא נראה כאילו הפריעה לה הבדידות. "היא הרכלנית של השכבה." הסבירה. "לא..רכלנית, פשוט זאת שיודעת הכל על הכל ועל כולם." אמרה. "הממ..." הבעתי עניין. "בקיצור, היא באה אליי ואמרה לי שבזמן שלא הייתי אלכס ואלן התקרבו.. ואני לא הבנתי כמה.. כי ברגע שיצאתי החוצה בהפסקה ראיתי אותם מחליפים רוק בתשוקה רבה, אם אפשר לציין." אמרה ונימת שנאה התגנבה לקולה.
"אוי, זה נורא." מלמלתי, "הוא נראה לי דווקא בחור נחמד." אמרתי.
"טוב..אני לא יודעת מה איתך, אליי הוא לא היה ממש נחמד." אמרה,
"כן .. הבנתי את זה." גיחכתי "חתיכת בן זונה בוגדני." שמעתי אותה ממלמלת, "דיינה, הוא לא שווה את הכעס שלך." אמרתי, ראיתי דמעה זולגת על לחיה, היא לא ענתה לי. "ובטח שלא את העצב שלך" אמרתי במהירות וחיבקתי אותה.אלכס ומאט התקרבו לעברינו. דיינה התכוונה לקום. "אני אלך." אמרה, מביטה בהם ומחזירה את מבטה אליי.
"לא." אמרתי לה בהחלטיות ומשכתי בידה.
מאט ואלכס נעמדו מולנו, דיינה לא יכלה ללכת, או שכן. אבל .. היא לא הלכה, אלכס הביט בנו, מעביר את מבטו מהאחת לשנייה. "היי." אמרתי לשניהם.
"היי, רוצה לבוא להכיר כמה חברים?" שאל מאט, "מלאני גם שם." אמר.
הבטתי בדיינה בשאלה, "תבואי איתי?" שאלתי בשקט.
"לכי." היא חייכה, הושטתי את ידי למאט. "הממ..דיינה, נדבר אחר כך." חייכתי.
"נדבר" חייכתי, התחלנו ללכת, משום מה אלכס לא המשיך ללכת איתנו, הסתכלתי אחורה וראיתי אותו יושב לידה. אבל היא קמה והלכה. מאט הזיז אותי ממסלולי שנייה לפני שנתקעתי באיזה בריון ענקי.
"תודה." מלמלתי, מאט גיחך, "את ממש קלאמזי." ציין עובדה. "כן.. אתה רוצה לבוא ולספר לי על זה?" שאלתי. הוא צחק.
מאט התיישב על שולחן. אלה היום ארבעה שולחנות שהיו קרובים אחד לשני וכולם ישבו או על השולחנות, או על הספסלים של השולחנות או אחד על השני.
התיישבתי ליד מלאני, "היי." חייכתי.
מאט כחכח בגרונו, הראשים הסתובבו אליו, היו שם משהו כמו 6 ילדים. כנראה החברים הקרובים יותר שלו.
"חברים, אלה האחיות החורגות שלי שסיפרתי לכם עליהן. מלאני ואלכס, " מלמלנו 'היי' לפי השם שנאמר. מאט חייך, "אלה ג'ון, שאתן מכירות, שנדי, גם. רוי, טוני, ג'ואנה, דון." אמר, מציג אותם אחד אחד. "היי." אמרו ביחד, כמו קבוצת תמיכה. צחקתי, "היי." אמרתי גם, מלאני חייכה.
"אז, מאיפה באתן?" שאל רוי, באו עוד כמה ילדים והשאר התפזרו לשיחות משל עצמם. מאט התיישב ליד רוי. "ברוקלין, ניו יורק." אמרתי, "הו, מגניב." אמר, "גדלתי שם." אמר, "עד גיל שבע." אמר.
היה צלצול. כולם קמו באיטיות, נפרדים בעצלתיים והתפזרנו לכיתות, שעתיים ספרות אנגלית.
היחיד שהכרתי בשיעור הזה היה אלכס. כל השיעורים שלי יצאו איתו.
הלכתי לכיתה מס' 13, כמו בכתוב במערכת השעות והתיישבתי בשורה אחרונה שוב, הפעם אלכס כבר ישב שם והתיישבתי לידו.
"היי." אמרתי, הפעם בפחות שמחה, גיליתי עליו כמה דברים שהורידו לי את רמת ההערכה אליו. אבל מצד שני הוא דיבר עם החברה בדימוס שלו. סנובית עם תעודות.
"קרה משהו?" שאל בשקט, כאילו קלט את הטון שלי.
"כלום, דיברתי עם דיינה, כמו שראית." אמרתי, הוא הבין מזה הכל. אני לא אחת שאוהבת להסתיר את מה שהיא חושבת על אחרים או בכלל דברים.
התיישבנו כשהמורה נכנס. זה היה שיעור פתיחת שנה, לא עשינו כלום במילא.
"זה ממש לא כמו שאת חושבת." אמר במהירות, "אלכס." אמרתי לפני שימשיך להסביר. "אתה ממש לא חייב לי הסברים, אתה לא מכיר אותי, אני לא מכירה אותך." סיכמתי במהירות. "אז זהו." אמר, "שאני כן מכיר, ההבדל בין זר למכיר הוא דק מאוד." אמר בחיוך קטן, החיוך ההוא היה מין חיוך ניצחון, די דומה לחיוך שהוא חייך בארון הניקיון, כשהייתי כל כך קרובה אליו.
"בסדר, אתה צודק, אבל אתה עדיין לא חייב לי שום הסברים." אמרתי
"אני רוצה להסביר לך." אמר, "אני לא רוצה שתחשבי עליי דברים שאני לא."
לא רציתי לריב איתו, "לך על זה." אמרתי לבסוף בשקט והנחתי את מרפקי על השולחן והשענתי את הראש על היד. "אוקיי, אני אסביר." אמר, "מה שדיינה סיפרה לך, נכון, אבל- זה לא הכל." אמר, הנהנתי בתנועת ראש קלה.
"אלן, זאתי שהתנשקתי איתה. היא לא.. לא אהבתי אותה או משהו." אמר, "אבא שלה, הוא.. היה מאוד מגונן." אמר, "גם אח שלה."
"ו?" שאלתי בשקט
"היא הייתה קצת מאוהבת בי, אח שלה גילה את זה והרביץ לי שאני לא שם לב אליה." אמר, "אני אהבתי את דיינה." אמר, "ושיקרתי לה, אמרתי לה שנפלתי במדרגות, היו לי המון שטפי דם." אמר, "אלן, ה..אחות הקטנה שלו באה אליי יום אחרי ואמרה לי שאני נראה קשוח עם הפנס, הבנתי שאין לי בשביל מה להתווכח עם זה." אמר, "אח שלה היה בריון ידוע, וגם אבא שלה היה קשור בכמה שערוריות מקומיות שהעירייה דאגה להשתיק." אמר, "אז פשוט דאגתי שדיינה תראה אותנו, לא רציתי להיפרד ממנה ולא רציתי שהם יגיעו אליה." אמר.
"אז פשוט התנשקת עם מישהי אחרת מול הפרצוף שלה?!" התיישרתי בכיסא.
"טוב, עכשיו זה לא נראה כמו הרעיון הכי טוב בעולם, אבל מה עוד יכולתי לעשות? מה הייתי אומר לה? 'דיינה, בריון אחד מרביץ לי ואומר לי שאני צריך להיות עם אחותו בקטנה, אז אני נפרד ממך'.?" שאל.
"כן! זה יותר טוב מ'דיינה, אני לא מספיק גבר בשביל להגיד לך שאני לא יכול להיות איתך, אבל אני מספיק גבר בשביל להתנשק עם מישהי אחרת מול הפרצוף שלך. '" אמרתי
"תני לי לסיים." ביקש.
"שיהיה." אמרתי, לא הסתכלתי לו עכשיו בעיניים, הנחתי שתי ידיים על השולחן והנחתי את הראש עליהן, מביטה קדימה. "אוקיי." אמר, "אז אחרי שבועיים היא נפרדה ממני, הצטרף מישהו חדש לבית הספר, ואחרי שלושה ימים הם כבר היו ביחד." אמר, "טלנובלה בבוורלי." מלמלתי בשקט.
"ממש," מלמל, "אז, רציתי ללכת לדיינה, להסביר לה הכל, אבל היא לא רצתה לדבר איתי." אמר, "היא לא ענתה לי לטלפונים, כשהתקשרתי הביתה משום מה היא אף פעם לא היתה וכשבאתי אליה אבא שלה תמיד פתח את הדלת ואמר שהיא לא נמצאת." אמר,
"יש לה סיבה, חבר." אמרתי.
"בכל מקרה." אמר, "מאז לא דיברנו, ולא יצא לי להסביר את עצמי, הייתי בכיתה י', תחילת כיתה י'. ולא הייתי חכם במיוחד, רק אחר כך הגיע לי השכל שהייתי צריך לעשות את זה כמו שצריך ולא להביך אותה ככה מול כולם, שידעו שהיא דאת שבגדו בה." אמר, הוא באמת נראה כאילו הבין עד כמה גרוע היה המעשה שעשה.
שתקתי למשך דקה. "תגידי משהו." ביקש.
"אם אתה רוצה אני יכולה לבקש ממנה לתת לך להסביר, אתה באמת נראה כאילו אתה רוצה להסביר את עצמך." אמרתי.
"כי אני רוצה." אמר.
גיחכתי בשקט. "מה עם החברה הסנובית שלך?" שאלתי בחיוך מתגרה.
"היא לא חברה שלי." אמר, מעוצבן. נראה כאילו עשיתי את עבודתי כראוי.
"אז מה זה היה כל ההתמזמזות הזאת והקוצי מוצי?" שאלתי בחיוך מרוצה מעצמו.
"סתם," אמר, "היא חשבה, אבל אמרתי לך, אני כבר דיברתי איתה." אמר.
"מה אמרת לה בסוף?" שאלתי.
"שאני לא אוהב אותה ושנפרדנו מזמן.." אמר, "את החלק של זה שאני לא אוהב אותה שמרתי למקרה חירום, שהיא לא תרפה!" הגן על עצמו.
"והיא לא הרפתה." ניחשתי.
"היא לא." אמר
גיחכתי, "ומה היא עשתה אחרי שהיא גילתה את התגלית הבלתי צפויה שאתה לא אוהב אותה?" שאלתי
"היא ניסתה לנשק אותי." אמר בטון כנוע.
"ואתה מרגיש כמו אדם שאנסו אותו?" שאלתי כמו שמדברים לילד מסכן.
"כן." אמר בטון מסכן.
צחקתי בשקט. אחרי הכל..שיעור, "אני לא מאמינה, אחרי כל מה ששמעתי עליך, אני חושבת שאתה אמור להיות הטיפוס שנהנה מנשיקות." אמרתי
הוא צחק, "אני נהנה, אבל לא בסיטואציות כאלה." אמר.
הפעמון צלצל לסוף השיעור הרביעי.
אוהבת, תגיבוXD
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
theweirdowith5colorsinherhair