דברים שאבדו לנו בראש.
חלום ליל קיץ בשמיים ירוקים. |
כינוי:
MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 5/2010
בסוף היום אתה מבין שיש לך בעיה. בסוף הסיפור אתה מבין שכמה שלא יהיה לך טוב העצב מושך אותך אליו. התהום קוראת אלייך במיליון שמות ואלפי נשיקות, חניקות. בסופו של דבר אתה רואה את כל התמונה מהצד ומבין שאתה רק צריך קצת עזרה. התהום מזמינה אבל כך גם החיים. המוות מפתה מצד אחד, הקיום מקשה ודורש מאגר בלתי מתכלה של כוחות נפשיים-שאין לך, מן הצד האחר. האוכל עוזר להתמודד עם המחשבות, עם הקיום אבל הוא לא מספיק. האוכל מקשה על כל עניין הקיום הזה עוד קצת. המחשבות אין סוף להן. הקול המבקר אותי ומקשה עליי לא מספיק אף לא בחשכה. באיזה שהוא שלב אתה מבין שלא תוכל לברוח מעצמך, לא משנה מה תעשה. הכל זמני. כל בריחה ומנוחה והפסקה, הכל זמני. אתה מנסה להחזיק חזק בחיים אבל לא תמיד זה הולך. יש ימים שאתה לא יכול לקום מהמיטה כי השנאה שוחטת אותך מתחת לסדינים ואתה לא יכול להרפות. אתה משתדל לחיות אבל יש ימים שאפילו להתקלח ולהביט במראה הופך להיות משימה בלתי אפשרית. שנתך נודדת לילה לילה, אתה יושב וכותב מילים על גבי אותיות ומקווה ליקום שישלח סימנים אפילו שאתה יודע עמוק בפנים שאין לך משמעות ושזה לא באמת ישנה אם תתעורר מחר או לא. אתה זמני יותר מעקבות בחול. אתה מבין שהאדם חי כדי לא למות ודי. אתה מבין עמוק עמוק בפנים שההבדל הוא לקום מהכיסא ולעשות משהו בתוך הכלום ולא לקפוץ מחלון. לאט לאט העובדה שהכל באמת בידיים שלך ושום דבר לא באמת אמיתי מחלחלת ואתה משתגע מרגע לרגע. הבחירה בידיים שלך לחלוטין. אתה מחפש נחמות במקומות הכי נמוכים. אתה יודע את זה. המחשבות רק מחמירות את המצב.
בסוף אתה לא יודע מה לומר, אין מילים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
