תתעלם מהעיניים האדומות. תיגע בי. תשרוף אותי. תשרוט אותי. צור עליי כוויות וסימנים ומכות יבשות ולבבות כחולים של שטפי דם. אל תאהב אותי. תצרח את שמי כשאתה גומר בתוכי. תתעלם ממני. תשכח מכובד גופי. תצרח אותי כשאתה גומר.
יומיים אחרי כשאביט במראה אני מבטיחה לזכור אותך בכל הסימנים. אגלה אותך מחדש בכל מזכרת של נים קרוע.
תקרע אותי. תצרוב אותי. תיגע בי. תדחוף אותי לקיר בכל הכוח. תתעלם מכל הסימנים והאנחות.
הלילה לא כואב לי. הלילה אני לא אני. הלילה המחשבות כבות. הלילה אין לי לב ודם שזורם, הכל יקפא בנקודה בזמן בה תיגע בי.
לא תמצא אותי בבוקר ואולי אעלם לתמיד.
אל תחשוש. לא אתלונן אחר כך, אוקיר כל שטף דם וסימן כחול שעוד יהפוך סגול וישחיר בסופו של לילה. אני בסדר הלילה ואהיה גם מחר.
תסעיר אותי הלילה. תתעלם מההיגיון. תתעלם מהאחריות. תתעלם מהחוק. תתעלם מהאישה שמחכה לך בבית.
מי יודע מה יהיה מחר?
תגמע אותי ואבטיח לגמוע את כולך, עד הסוף, עד שיפסיק לכאוב ונאמר להתראות בלי להתכוון לזה.
שלך, אזובי הקיר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
