דברים שאבדו לנו בראש.

אני מתחילה לחיות עם עצמי. ועם אנשים אחרים.

אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שחזרתי לפנות בוקר ונאלצתי להגנב פנימה. לאט לאט אבל בהצלחה, לפחות כרגע, אני לומדת להתהלך בעולם עם ראש מורם.לאט לאט.

נורא בא לי בולמוס כזה, אני מקווה שאלו ההורמונים ולא איתות אזהרה.

אה, ואפילו התחלתי להתגבר על טראומת הוודקה.

...

זה הפוסט האלף. למעשה, תכננתי אחד אחר קצת שונה מבדרך כלל אבל המוזה נתקעה ובנתיים הוא נמצא בטיוטה עד שהיא תחזור לבקר.