דברים שאבדו לנו בראש.

זה מצחיק,

איך שהכל מתפרק בשקט מופתי

בלי צלילים

בלי אפילו שירים שקטים שגוססים בחשכה

רק שקט

וקריסת המגדל

מקלפים

המוח שלי מוצף באותות חשמליים וכימיקליים ואני מרגישה שאני משתגעת כי הגוש בגרון חונק אותי ואני מחייכת והדמעה מבצבצת על העפעף אבל אני לא יכולה להפסיק לצחוק ונורא קר לי ואני מתפוצצת ולא שובעת מדבר