דברים שאבדו לנו בראש.

הכל ממש בסדר. באמת. המצב רוח לא ברצפה והוא דיי סטטי מלבד מאניה, דיי נעימה, שתוקפת מדי פעם וגורמת לי להראות קצת פסיכית.

אני לא ממש יודעת איך להסביר את זה, נראה שהכל מסתדר על הצד הטוב. התמלאתי מרץ ואמביציה ללמוד, ואני פשוט מרגישה בסדר. המון זמן עבר מאז שהרגשתי ככה. למעשה, אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שבה הרגשתי ככה.

כמובן שלא הכל ורוד ודרך ארוכה ומלאת קשיים עומדת לפניי עד שאוכל לעמוד מול המראה עירומה ולחייך לעצמי, אך נראה שמישהו הזריק לי כוח להתמודד עם כל זה לעת עתה.

אין לי מקום להזנחה או שאננות אבל אני אופטימית.

קולות הרקע של הגשם הפסיקו להטריד את מנוחתי ואני רגועה כרגע, נחמד לי ככה.

קשה קצת לכתוב כשלא מתחוללת סערה בקרבי. למרות כל הטוב והבסדר ושלוות הנפש ייסורי החלום מעקצצים בקצוות התת מודע ומזכירות לי שלא הכל רגוע לחלוטין תחת פני השטח.

אני מתקרבת יותר ויותר לפתיחת הפה הנצרכת. כל יום משתדל להיות צעד קדימה ולא שלושה אחורה.

אני פה, אני עדיין כאן.