גשם בתל-אביב.

יד אחת אוחזת בבסיס היד החסונה של הבחור ויד שניה מנסה למצוא דרך להחזיק את שניי שרוולי המכנסיים הארוכים והרחבים, שמא יקרעו תחת רגליי או ירטבו מהמדרכה רבויית השלוליות. הנעליים משמיעות צלילי משעשע כאשר אנו עוברים על כביש רטוב, אני כמעט מחליק בכל צעד אבל אני מחזיק את היד של הבחור. חיוך רחב מאוזן לאוזן שוטף את פניי ביום כמעט-סגרירי שכזה, המשפט "אין מאושר ממני היום" נאמר כבר 10 פעמים, אם לא יותר. גשם, טיפות של מים מהשמים, מנקות את העיר המסריחה הזאת מכל מה שעבר עליה הקיץ. הטיפות נופלות אחת-אחת על עורי הבהיר, מעקצצות ומרגשות אותי מעצם המחשבה שהגיע הסוף של הקיץ, אנו בפתחה של עונה חדשה ומרעננת.

רטובים ומחוייכים צעדנו אל עבר הכיכר הגדול שהתעטר גגונים ודוכנים כאילו רק בישבילנו, הגשם התחזק וכך גם החוויה. הצטיידתי בשתיי טבעות והתחלה של חור בלב על הרוכלים המסכנים. המכנסיים שלי כבר ספוגים במים והנעליים גם הן, עם זאת המורל שבליבי עוד בשחקים והסיור עוד לא נגמר, דרך רחוב החנויות הצעירות וחנות המילים והדפים, דרך עוד שלוליות, עשן סיגריות ומצתים.

על אף בשורות מאכזבות וקצת מילים עצובות, פרידה שאף פעם לא קלה - זה היה יום נהדר. כמה שאני אוהב את ימי הגשם הראשונים. גשם בתל-אביב, אקוטובר. מי היה מאמין? קל להאמין לזה אם אתה לא מבלה את רוב זמנך בתל-אביב. כשאתה בתוך הבועה הזאת, החום הכמעט על-טבעי הזה והלחות השוררת בכל פינה בעיר הזאת, גורמים לגשם להראות כמו לא פחות מאגדה אורבנית.

יום הגשם הזה כל-כך הפתיע אותי שזה נראה לי כמו יום שראוי לציינו בדפי ההיסטוריה, שמש בשמים וטיפות על המשקפיים, ממש אפריקה. החנויות מלאות אנשים שברחו בפליאה מהטיפות, כולם עם בגדים קצרים ונטולי מטריות. אובטובוסים חוצים את הכבישים ומתיזים מים על המדרכות, הן מתנקות אפילו במקצת, נראה כאילו בפעם הראשונה מזה שנים. הגשם, כמו כל דבר במדינה הזאת, תפס אותנו לא מוכנים. כמו כל ישראלי טוב החלטתי לשכוח ממודעות עצמית ומאיך שאני נראה ופשוט להינות מכל טיפה.

גשם בתל-אביב, סופת חול באנטרקטיקה.

אופנתן.