לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי: 

בן: 32

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


7/2010

רותח.


ישבנו על הרצפה הקרה והלחה, מכוסים בטיפות של זיעה שנהפכו מקררות רק אחרי שכבר נהיה פחות חם. הרוח הפרועה הבאה מהצד השני של הדבר העצום והחזק הזה שנקרא ים, מכה בפרצוף שלי, ונעים לי. קר לי וחם לי, והוא מספר לי דברים שאני מעוניין ומתרגש לשמוע, הוא פותח את עצמו אליי כמו שאף אחד לא עשה כבר הרבה מאוד זמן, אני מרגיש הכרחי, מרגיש נחוץ.

משמאלנו תיירים וחושך, מהצד השני דייגים וחושך, על פנינו עובר דייג שמן ומגושם כל כמה דקות, שרק מדגיש את הניתוק שלי מהעולם והחיבור שלי אליו עכשיו. כל שאני רוצה לעשות הוא להמשיך לחבק לו את היד בחום, להישען עליו, להסתכל למעלה על הפרצוף היפה שלו בהערצה ולהקשיב לשצף המילים החזקות שיוצאות מפיו, ששופכות רגש לא מובן מאליו בכלל.

כל מילה עוברת דרך האוזניים שלי בלי לחשוב פעמיים, בלי רגע אחד של ספק או שיעמום. לפעמים אני מרגיש שאני עוצר לנשום רק פעם בחמש דקות, כדי לא להפריע לו להשתחרר. היו לו חיים קשים, והם לא נעשים קלים יותר. אבל אני לא מרחם עליו, הוא חזק, הוא נראה לי חזק. אני לא מרחם עליו אבל אני רוצה לחבק אותו עכשיו, שידע שאני פה, אני מקשיב ואכפת לי.

לרגע אני חושב שהוא נבוך מדי בישביל להסתכל לי בעיניים בלי לצחוק את הצחוק המתוק שלו, שהוא צוחק מתוך מבוכה, זה כל-כך ברור שזה משעשע אותי לכמה רגעים. ואז הבנתי, בין המשפטים, בין הרגעים הקצרים שהיו לי לחשוב שאם הוא היה באמת נבוך הוא לא היה מספר לי את כל זה, הוא לא היה יושב איתי, מלטף לי את הברך, ומחבק אותי בצורה שמצליחה לשקם לי את הלב לכמה רגעים. הרגשתי את הפחד שלו, הוא דאג לי באיזהשהו מקום.

הוא אומר שהוא צוחק ממבוכה, הוא מפחד מאינטימיות כי הוא עבר הרבה חבטות בכל הקשור ל"מערכות יחסים". אני יודע שהוא מאוד רוצה לגעת בי יותר, אבל הוא מפחד, ואני מבין אותו בצורה שקשה לי להסביר.

הדלקנו את הסיגריה החמישית בערך ואני מרגיש שאני מכיר אותו כבר חמש שנים לפחות, הוא מקסים אותי, הוא כובש אותי כמו חתול בלי בית שרק רוצה חתיכת לחם יבש ומקבל לחם טרי, שיצא לפני חמש דקות מהמאפיה, עם גבינה לבנה וליטוף שגורם לי לגרגר באושר רגעי צרוף.

הוא אומר שהוא מקווה שזה יהיה ככה עד יום ההולדת שלי בעוד חודשיים, שנוכל לחגוג לי עם מסיבה כמו שצריך. זה ממלא אותי באושר שאני לא יכול להסביר, אולי כי אף פעם לא שמעתי מישהו שכל-כך מאמין באהבה שלי, אולי כי אף פעם לא שמעתי ממישהו שרוצה ומקווה להיות איתי ככה וככה זמן. אני מרגיש רצוי.

איך הוא יכול להגיד שהוא קפוא.

נכתב על ידי , 15/7/2010 20:09  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




6,052
הבלוג משוייך לקטגוריות: גאווה , שירה , אומנות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאופנתן. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אופנתן. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)