קצת מוזר לי כל הסיפור עם ישראבלוג השנה.
ממש זנחתי אותו.. הגעתי לביקור פעם בכמה זמן, לפעמים קראתי פוסטים של אחרים ולפעמים כתבתי בעצמי, חלק מהפוסטים נכתבו אך ורק לשם כתיבת פוסט. רוב הזמן לא מצורך אמיתי. פיספסתי את הבלוגולדת שלי, לא כתבתי פה בכלל בחודש של היום הולדת שלי עצמי. לא כתבתי על אירועים שקרו לי בחיים שמאוד הסעירו אותי.
בשבועיים האחרונים חשבתי מדיי פעם על הנושא הזה, ושאולי זה בעצם מראה על דברים טובים. אולי אני כבר לא נזקקת כל כך לפלטפורמה שתכיל אותי ואת השטויות שיש לי להגיד. אני זוכרת שכתבתי פוסט פעם על זה שישראבלוג זה הבית, שזה מקום שאני מרגישה בו טוב. שלכתוב פה מרגיש לי כמו חום ואהבה.

אם הפסקתי לפקוד את האתר, זה אומר שאני מקבלת מספיק חום ואהבה בעולם האמיתי? ושניה, אם אני כאן עכשיו, זה אומר שטיפה חסר לי?

אני חושבת שהשנה כל כך הייתי עסוקה בלחוות שקצת לא היה אצלי מקום לבלוג.
אני לא אגיד שהכל היה מושלם ולא היה לי רגע של פנאי מרוב חיים חברתיים, או שלא היו רגעים שהרגשתי בודדה ועצובה ומבואסת על החיים ועל עצמי. אבל הכרתי אנשים, התחברתי, התרחקתי, דחיתי מעליי אנשים שלא עושים לי טוב. באיזשהו מקום גם הביטחון העצמי שלי עלה קצת שזה ממש נחמד.

פיתחתי רגשות לבחור כלשהו, שזה משהו שלא קרה כבר מלא מלא זמן. בטח לא באופן הזה או בעוצמה הזאת. לא התאהבתי, אני לא חושבת שזה המצב, אבל כן רגשות חזקים. ברור שזה היה צריך להיות מישהו שנהייתה לו חברה בערך שבוע אחרי שהכרתי אותו, ברור שבתקופה הקצרה שהם נפרדו בה התקרבנו בטירוף והרגשתי שיש סיכוי למשהו פה אבל אז הם חזרו וחטפתי כאפה לפנים. ברור שאני ככה כבר כמה חודשים ומדיי פעם, עד שאני קצת שוכחת ממנו, יוצא לי לראות אותו וזה מחזיר לי את הכל. וברור שכשאני שיכורה לפעמים יש פלירטוטים ובא לי להרביץ לו ולעצמי.
אבל אני בתהליך ואני מפסיקה לחשוב עליו, או על כל אדם אחר שגורם לי להרגיש רע בצורה כזו או אחרת. על אלה שבכוונה וגם על אלה שלא.

בקשר לשתי השאלות שלי מקודם, אני חושבת שכן. יש אהבה ויש קרבה אבל לפעמים כמו עכשיו קצת חסר ואולי זה בסדר. עוד יגיעו האנשים שימלאו את העולם שלי בטוב ובינתיים אני אתאזר בהכי הרבה סבלנות שאני מצליחה.