Same Dude, Different Hair Style

איזה כיף זה כזה נושא חם :) שקלתי אפילו לכתוב בימים האחרונים פוסט בלי קשר על העניין, ועכשיו כשזה בנושא החם יש לי תמריץ.

אז מה זאת הכותרת הזאת? כי המהלך הזה, של יום עבודה מקוצר, הוא מאסט. הוא יגיד שלום ולא להתראות לפיגור אחרי שאר העולם, וברוך הבא לחברה משפחתית יותר, הגיונית יותר, מותאמת יותר לעולם. 

אז... לעניין!

פרק א - ישראל והבידוד הלא כפוי

תמיד אנחנו מתלוננים שישראל נמצאת בבידוד בזירה הבינלאומית, שכולם אנטישמים, ששונאים אותנו ולכן לא זכינו באירווזיון/העפלנו למודניאל/ניצחו במלחמה/כל דבר אחר. הבידוד הזה הוא לא תמיד כפוי- ככה זה במדינה שמסרבת להתאים את עצמה לתקן העולמי. יש מעט מאוד מדינות, למשל, שלא משתמשות היום בצלזיוס- האמריקאים לדוגמא, עם הפרהנייט שלהם. אבל אתם יודעים מה? להם מותר. הם המעצמה השנייה (אחרי סין) הכי גדולה בעולם. אנחנו לא.

דוגמא אחרת- אירופה של השנים האחרונות. הרבה מדינות מנסות להתקבל לאיחוד האירופאי, ולהחליף את הכסף שלהן באירו. לאט לאט כל הגדולות נפלו- המארק הגרמני, הפרנק הצרפתי. היחידים מבין המעצמות האירופאיות שעוד עומדים הם הבריטים- עם השטרלינג שלהם. שוב, מדינה שנחשבת אחת המעצמות הגדולות בעולם. 

אני בטוח שהנקודה עברה. רק מדינות בעלות קנה מידה כלכך עצום יכולות להרשות לעצמם להתעלם מהתקנים הבינלאומיים.

אז למה ישראל מרשה לעצמה לעבור על כל תקן? 

 

פרק ב - מצבנו...

"ישראל מרשה לעצמה לעבור על כל תקן?! באמת?" כן כן, האיש ההוא שם בפינה. ישראל מרשה לעצמה לעשות ה-כ-ו-ל. 

סקירה קצרה: אין תחבורה ציבורית בשבת (מלבד קווים בודדים, בעיקר בחיפה), הרבנות מחזיקה במונופל על הנישואין, ימי החופש שונים מכל מקום אחר- ואלה רק דוגמאות ששבות ועולות בתקשורת הישראלית הרבה. יש עוד לא מעט נקודות, אבל זה מספיק.

אז הנה, יוזמה מעולה (ולא משנה עם עלתה כדי לצבור הון פוליטי ובעיקר הרבה עניין תקשורתי, או באמת מתוך עניין בשינוי אמיתי) בפתחנו- וראש הממשלה הנכבד, מר בנימין נתניהו, מרשה לעצמו למנות וועדה שכוללת נציגים רק מהגופים המתנגדים (ולא למשל נציגי המשק שרובם תומכים או אנשי ההייטק, שגם בקבוצה הזאת יש הרבה תמיכה), אז המסקנות של הוועדה ככל הנראה ידועות מראש. למה לא לתת צ'אנס? למה לא להיות קצת כמו האחרים? 

זה באמת לא ברור לי. שבוע עבודה מקוצר הוכיח את עצמו ברחבי העולם כבוסט לכלכלה, בוסט לחיי משפחה, ובעיקר- נוח יותר. הלו, מה רע?!

בישראל, מספר שעות העבודה בשבוע/חודש/שנה הוא מהגבוהים בעולם. המספר חייב לרדת- והתפוקה רק תעלה. לפחות ככה ממחקרים שקורים בעולם, והוכיחו שמעל מספר מסוים של שעות העבודה התפוקה דווקא נפגעת, בגלל שחיקה, פחות שינה, ושעות שלמות אחרי ימי עבודה ארוכים שבהם התפוקה מאוד יורדת.מישהו צריך לעשות משהו!

אפילו הומר מותש. (מsquatchabyss)

פרק ג - מה צריך לקרות?

אם איכשהו פספסתם. אני תומך במעבר לשבוע עבודה קצר, להחלפת יום שישי ביום ראשון כיום החופש מהעבודה, ואולי גם חופש בבתי הספר באותו היום, אם כבר :) אני חושב שמדובר באחלה יוזמה. נתניהו צריך לשנות את הרכב הוועדה, להודיע מראש שהוא ממליץ על יום עבודה קצר (מה שישפיע כמובן מאוד על החלטות הוועדה), התקשורת והציבור צריכים לא להרפות- והעניין צריך לקרות.

GO SILVAN :)

שיהיה לכולם שבוע מעולה...

אני! :)

פוסט קצרצר.

הרשת החברתית

אכן ראיתי את הסרט הזה היום. סרט מעולה, וביקורת מלאה בקרוב- בעיקר אני יכול להגיד כרגע שהפסקול של הסרט הזה הוא אחד הטובים ששמעתי מעולם. ואני לא סובל סרטים בלי פסקולים ראויים.  מעבר לכך, יש בסרט הזה משהו קר וחם בו זמנית, והוא מצליח להיות מנוכר אבל נוגע ללב. ג'קי אייזנברג נתן הופעה מדהימה בתפקיד צוקרבקג (הוא משלנו! הוא משלנו! בעצם, שניהם משלנו!) ולמען האמת כל הקאסט היה מעולה, בהחלט. אבל יותר פירוט על הסרט בפוסט בנושא :)

לחץ חברתי

קראתי עכשיו פוסט חזק מאוד של חיה בספר. (בלוג מספר 573710, נקרא "משהו אחר"), בחיפוש אחרי עודכנו לאחרונה. היא ריגשה אותי. כן, הדיבורים על לחץ חברתי בקטע של משקל, על הקטע שאנשים חייבים להגיד לה איך להיראות ומעירים לה כי היא עלתה קילו. לא נותנים לה לחיות בשלום עם עצמה.

אז מה עם היא עלתה במשקל? מה אכפת להם? זה ממש עצבן אותי, עד כדי כך שאופיר (3>) שאל אותי אם הכל בסדר. כן כן,הכל סבבה. חוץ מזה שהחברה שבה אנחנו חיים לא מסתפקת מלשאוב לתוך השיגעונות שלה את רובנו, גם מפריעה לכל מי שמנסה לחיות אחרת. גועל נפש.

חיה בספר, תדעי שאני מחזק את ידיך. משיטוט קצר בבלוג שלך אני בטוח שאת מדהימה ולא משנה איך את נראת. ולרקוד מול המראה נשמע מעולה!

_________________________________________________________________________________________

בכל מקרה, אמרתי את דברי.

אז שהיה לכם אחלה יום ושבוע, ונדבר כבר? יאללה, מממ... ביי!

בברכת מי שלא ממליץ מפליץ!

מקס.

התאכזבתי.

קמתי בבוקר, מתארגן במהירות מהרגיל. בתוך כל הבאלגן הרגיל של הבוקר, וההתארגנות לכעס של שחר על זה שלא התקדמתי בכלל בסיפור (אנחנו כותבים ביחד ספר,  לא לפרט עליו הרבה אבל בעיקרון יש שתי דמויות ראשיות, וכל אחד מאיתנו כותב אחת) לא שכחתי לרגע את לבישת הלבן בשביל גלעד. דיברתי על זה עם אבא, על הבוקר. הוא אמר שהוא סקפטי: "זה יפה שיש כאלה דברים בזכות האינטרנט, אבל השאלה היא מה יקרה בשטח, וזה בטוח היה פחות ממה שמקווים". בתגובה, טענתי שגלעד, כקונצנזוס, יגרום לרובם הגדול של הישראלים שנחשפו לתכנון ללבוש לבן לעשות את זה.

והתאכזבתי.

התאכזבתי, כי הנקודה שממנה אוספים אותנו נמצאת ליד בית-ספר יסודי גדול, כמה מאות ילדים. חלקם שיחקו בחצר כי עוד לא התחילו הלימודים- ראיתי מספר לובשי לבן בודדים. איפה כל ההורים האכפתיים, שטורחים להגיד בכל הזדמנות "גלעד הוא הילד של כולנו" אבל לא הלבישו את הילדים האמייתים שלהם בלבן? לאן הם נעלמו?

התאכזבתי, כי בהסעה אחד שאל אותי אם זה שאני לובש לבן קשור לגלעד. עניתי בחיוב, ונתקלתי, בהפתעה רבה, באדם שהביע מולי את דעותיו (וזאת זכותו המלאה) על הנושא, ואיזה הפתעה חביבה: הוא מאמין שגלעד צריך (במילים אלו) "לשבת בשבי, לא כי הוא עשה משהו רע פשוט כי האסירים שהפלסטינים רוצים תמורתו כן עשו דברים רעים". אפילו לא טרחתי לשאול אותו אם הוא היה אומר את אותו דבר עם זה היה אחיו. כולנו יודעים מה היתה התשובה אז. ושלא תבינו לא נכון: התאכזבתי בהקשר הזה, לא כי הדעה שלו היתה שונה משלי, אלא כי ברגע שילד בכיתה ו (הפרויקט שאני לומד בו כולל תלמידים גם בכיתה ו שלומדים עם שכבות ז,ח,ט) מדבר בנחרצות ובביטחון מלא על לגזור על אדם אחר חיים מלאי סבל ועינויים שאינם ממש נחשבים חיים, אזי שהארץ הזאת איבדה משהו חשוב מאוד- אנושיות. אותה אנושיות שאנחנו מתגאים שמבדילה אותנו מהחמאס, מהטרור. אבל, לאן היא נעלמה? 

התאכזבתי, כי חוץ ממני, בכל הקבוצה של ה100 אנשים שראיתי (אני לא לומד היום בבצפר הרגיל שלי, אלא בפרויקט אחר, אבל לא נרחיב) לבשו חוץ ממני רק עוד 5-6 אנשים לבן. מתוכם, רק שלושה ענו שהם לובשים בגלל גלעד. כל האחרים- ידעו על התכנון, אבל לא החליטו. שאלתי למה, ולא קיבלתי תשובה. לא ידעו מה לומר על מול הספק תהייה ספק האשמה שלי.

התאכזבתי, כי שכחנו.

ולא, לא עוזר לשמוע את כולם מדברים על כמה גלעד חשוב וכמה שהוא צריך לחזור הביתה (ואת זה כולם אומרים, השאלה היא המחיר) ומציינים מחאות ותולים שלטים על הבית ומדביקים סטיקרים על האוטו, לא, זה לא עוזר, לא לי, לא להם, ובטח שלא לגלעד. כי שחכנו, שכחנו בשביל מה אנחנו פה, בשביל מה אנחנו נאבקים באוייבים שלנו, חיים במדינה מוקפת איומים, מלאה בסכנות, שנואה. כי ישראל היא הבית, שלי, שלך, של כל ישראלי (וכל יהודי מוזמן להפוך אותה לביתו גם כן) בכל מקום. והייתי רוצה לפנות למקבלי ההחלטות בבית הזה, לראשי המשפחה- לחברי הכנסת, ובראשם ראש הממשלה ושר הביטחון- גלעד רחוק מהבית כבר 1400 יום. הוא מילא את חובתו לצה"ל בחישוב התקופה, ואף הרבה יותר. עכשיו זה הזמן לפתוח את הדלת, ולהגיד "רק שיחזור, רק שישוב הביתה". אני, כישראלי, שגר בבית הזה, לא יכול ולא מוכן לתת לזה לעבור בשקט.  אני לא סובל את רעיון הבן של כולנו, כי הוא לא, הוא הבן של נועם ואביבה. אבל אנחנו, כעם, מוטל עלינו להסתכל על זה במבט כולל יותר: מלבד זה שגלעד ישראלי, ונחטף בעת שירותו בצבא, הצבא שלנו- גלעד הוא אח, ילד, בן. שלהם. וחובתנו להחזיר להם אותו.

גלעד חייב לחזור, אנחנו חייבים לזכור את זה, כל יום, שעה, דקה. מקומו איתנו, בינינו. מקומו עם המשפחה שלו, שגרה גם היא בבית הזה. ואנו חייבים להבהיר למקבלי ההחלטות- לא נשקוט ולא נפסיק, עד שנזכה לראות אותו חוזר. הדרך אינה רלוונטית עוד- רק השגת המטרה. ואם ניכשל, אזי שלא ראויים אנחנו לכל מה שזכיונו לו, כל מה שעבדו בשבילו- מדינה שלא דואגת חזרה למי ששמר עליה, למי שחלק ממנה, אינה מדינה עוד- היא גוף חסר רגש, שעושה חישובים כלכלים של כדאי או לא.

אני פונה לעם ישראל: זרקו את המחשבונים הקטנים שמשמשים אתכם לספירה- לכו לדגל הקרוב ביותר עליכם, בבית או מחוצה לו, עמדו מולו, ותגידו לעצמכם- "אנחנו ישראלים, אנחנו בני אדם". ואז, חזרו למחשב שלכם, ותמשיכו במאבק למען גלעד. כי עד שלא יחזור- לא יוכל אף ישראלי לעמוד מול סמל המדינה, ולהגיד לעצמו בכנות, שהוא גאה להיות ישראלי. כי לא יודע מה איתכם, אבל אני מתבייש. מתבייש בקטנותה של המדינה אל מול הגנת אזרחיה, מתבייש בבריחתה מחובתה.

מתבייש ששכחה.

ובעיקר- מאוכזב

שהיה לכולכם שבוע טוב, ומצטער על החפירה.

מקסימיליאן.

עריכה:

מסתבר שיש צדיקים בסדום: מיידעים אותי כרגע שחטיבה של בצפר "מור- מכבים רעות" למעלה מחצי מהילדים לבשו לבן. ביצפר של בערך 900 ילדים. טוב, זה גם משהו.