(ההקדמה הכרחית כדי שתבינו מה עבר עלי השנה. והחופש!)
פתאום שמעתי את השיר הזה היום. גאד, איזה התחברות מטורפת.
זה שיר עם כלכך הרבה כוח. "אם אני אלך - לא תמצא אותי" ו"הזמן לא כואב לי, אני לא מפחדת לחיות, אני בורחת גם אם נדמה לך שלא"... כמה עוצמה. כמה שליטה. אני חושב שזה משהו שנינט עבדה הרבה זמן להשיג. ושאני עוד לא שם. אבל אני הולך לשם. למקום הזה של שליטה. זה מתבטא בהכול - בזה שאני לא רודף יותר אחרי אנשים - מי שבאמת אכפת לו ממני יודע לשמור על קשר גם בעצמו. זה מתבטא בבחירת המקומות, האנשים, והדרך שבה אני עושה דברים. זה מתבטא ביותר רוגע. זה מתבטא בהכול. אני מתקדם לעבר שליטה על החיים שלי. שליטה אמיתית. ממקום שלוו.
ונינט הגיעה לשם. ואני מקנא.
מקווה לפתוח ככה את השנה. במקום של כוח. במקום כזה. עברתי השנה תהליך מדהים - בין השאר כל מה שכתבתי עליו עכשיו, השליטה. אני מצפה לשנה עוד יותר עמוסה - עוד יותר מופרעת. אחרי חופש כלכך מדהים אבל גם עמוס ומלא בדברים רעים - יש לאן לשאוף, אבל זה מאוד גבוה.
אחרי הכול...
הפקתי מצעד גאווה, הכרתי אנשים חדשים, היייתי בחו"ל, קניתי מערכת חדשה, קניתי המון דיסקים, סגרתי מעגל עם ברלין, התאהבתי בברלין מחדש, היו אצלי לפחות 5 אנשים שאני מכיר כבר תקופה ולא ביקרו אצלי לפני. חידשתי קשר עם שלושה אנשים שונים, הספקתי לפחד מאוד, להתרגש, להיות באילת, לצלול עם דולפינים, לארח (זה ספציפית עוד בתוקף!) בת דודה מחו"ל, לקבל תפקיד שתמיד חלמתי עליו, להיות מוזמן לפרויקט מדהים, להתקבל לפרויקט שהתמודדי אליו (כל האחרונים שונים זה מזה). הספקתי לגבש שיטות חדשות, לסיים ספר שהשפיע עלי מאוד (פרויקט האושר של גרשטן רובין. מהטובים שקראתי!), לא לעכל עדיין את סוף השנה הזאת. לחלום בענק, ולגלות שאני מסוגל להגשים את הדברים האלה. נהייתי אדם אחר. חלק גדול מזה בחודשיים האחרונים, חלק פרוס לאורך כל השנה.
כולי תקווה שזה רק ימשיך!
וזהו.. חפרתי מספיק להיום :)
ערב מעולה לכולכם, מוזמנים לשמוע את גברת טייב מפציצה - אולי אחד משירי ההעצמה החביבים אלי. אני כבר לא פה - ואם אני אלך, אתה לא תמצא ותי. אז נותר לי רק לקוות שאני אלך. ולמקומות טובים. למקומות בשליטה. לשנה חדשה, מעולה, שמסיימת תקופה אדירה ומתחילה אחת טובה לפחות כמוה.
איזה כיף זה כזה נושא חם :) שקלתי אפילו לכתוב בימים האחרונים פוסט בלי קשר על העניין, ועכשיו כשזה בנושא החם יש לי תמריץ.
אז מה זאת הכותרת הזאת? כי המהלך הזה, של יום עבודה מקוצר, הוא מאסט. הוא יגיד שלום ולא להתראות לפיגור אחרי שאר העולם, וברוך הבא לחברה משפחתית יותר, הגיונית יותר, מותאמת יותר לעולם.
אז... לעניין!
פרק א - ישראל והבידוד הלא כפוי
תמיד אנחנו מתלוננים שישראל נמצאת בבידוד בזירה הבינלאומית, שכולם אנטישמים, ששונאים אותנו ולכן לא זכינו באירווזיון/העפלנו למודניאל/ניצחו במלחמה/כל דבר אחר. הבידוד הזה הוא לא תמיד כפוי- ככה זה במדינה שמסרבת להתאים את עצמה לתקן העולמי. יש מעט מאוד מדינות, למשל, שלא משתמשות היום בצלזיוס- האמריקאים לדוגמא, עם הפרהנייט שלהם. אבל אתם יודעים מה? להם מותר. הם המעצמה השנייה (אחרי סין) הכי גדולה בעולם.אנחנו לא.
דוגמא אחרת- אירופה של השנים האחרונות. הרבה מדינות מנסות להתקבל לאיחוד האירופאי, ולהחליף את הכסף שלהן באירו. לאט לאט כל הגדולות נפלו- המארק הגרמני, הפרנק הצרפתי. היחידים מבין המעצמות האירופאיות שעוד עומדים הם הבריטים- עם השטרלינג שלהם. שוב, מדינה שנחשבת אחת המעצמות הגדולות בעולם.
אני בטוח שהנקודה עברה. רק מדינות בעלות קנה מידה כלכך עצום יכולות להרשות לעצמם להתעלם מהתקנים הבינלאומיים.
אז למה ישראל מרשה לעצמה לעבור על כל תקן?
פרק ב - מצבנו...
"ישראל מרשה לעצמה לעבור על כל תקן?! באמת?" כן כן, האיש ההוא שם בפינה. ישראל מרשה לעצמה לעשות ה-כ-ו-ל.
סקירה קצרה: אין תחבורה ציבורית בשבת (מלבד קווים בודדים, בעיקר בחיפה), הרבנות מחזיקה במונופל על הנישואין, ימי החופש שונים מכל מקום אחר- ואלה רק דוגמאות ששבות ועולות בתקשורת הישראלית הרבה. יש עוד לא מעט נקודות, אבל זה מספיק.
אז הנה, יוזמה מעולה (ולא משנה עם עלתה כדי לצבור הון פוליטי ובעיקר הרבה עניין תקשורתי, או באמת מתוך עניין בשינוי אמיתי) בפתחנו- וראש הממשלה הנכבד, מר בנימין נתניהו, מרשה לעצמו למנות וועדה שכוללת נציגים רק מהגופים המתנגדים (ולא למשל נציגי המשק שרובם תומכים או אנשי ההייטק, שגם בקבוצה הזאת יש הרבה תמיכה), אז המסקנות של הוועדה ככל הנראה ידועות מראש. למה לא לתת צ'אנס? למה לא להיות קצת כמו האחרים?
זה באמת לא ברור לי. שבוע עבודה מקוצר הוכיח את עצמו ברחבי העולם כבוסט לכלכלה, בוסט לחיי משפחה, ובעיקר- נוח יותר. הלו, מה רע?!
בישראל, מספר שעות העבודה בשבוע/חודש/שנה הוא מהגבוהים בעולם. המספר חייב לרדת- והתפוקה רק תעלה. לפחות ככה ממחקרים שקורים בעולם, והוכיחו שמעל מספר מסוים של שעות העבודה התפוקה דווקא נפגעת, בגלל שחיקה, פחות שינה, ושעות שלמות אחרי ימי עבודה ארוכים שבהם התפוקה מאוד יורדת.מישהו צריך לעשות משהו!
אם איכשהו פספסתם. אני תומך במעבר לשבוע עבודה קצר, להחלפת יום שישי ביום ראשון כיום החופש מהעבודה, ואולי גם חופש בבתי הספר באותו היום, אם כבר :) אני חושב שמדובר באחלה יוזמה. נתניהו צריך לשנות את הרכב הוועדה, להודיע מראש שהוא ממליץ על יום עבודה קצר (מה שישפיע כמובן מאוד על החלטות הוועדה), התקשורת והציבור צריכים לא להרפות- והעניין צריך לקרות.
אז כמובן, התקשורת הישראלית לא מפספסת אף הזדמנות לנבואת זעם. "מטס הפעילים!" "הפלסטינאים ונתב"ג!" מה לא שמענו? כל כותרת אפשרית שהייתה על המשט ומילאה היטב את דפי החדשות בשנה ומשהו האחרונות (כולל הדוחות הבינלאומים והדיבורי התנצלות והכול), הוחלפה בשבועות האחרונים במטס. אבל לא הוחלפה לגמרי, כי צריך לתת מקום גם לאלה שבאים בים, בכל זאת.
התוצאה- פאניקה. חצי ציבור בטוח שעוד רגע נתב"ג מלא טרוריסטים, נמל אשדוד במכולות מפוצצות בנשק ובפעילים שחטפו מכות, ובעיקר שעוד רגע התקשורת העולמית שוב חוגגת על האלימות הישראלית. האנטישמים האלה!
בואו נבהיר רגע משהו- אני נגד המשטים. יש להם משהו להעביר? שיעבירו את זה דרך הביטחון הישראלי. האקט הכלכך מטומטם הזה, של מאבק אלים (אל תקנו את החרטוטים האלה, ראינו כבר בעבר), בטענה שהוא נגד הכובש האלים, הוא כלכך מגוחך. רוצים שיהיה פה שלום? תנקטו בדרכי שלום. אבל זה כנראה לא ברור לזוכי פרס נובל לשלום היקרים שעולים על האונייה (כן כן, גברת מייריד מגווייר, אני מדבר עלייך). וחבל.
ועכשיו, הנה הפתרון שלהם, כי אף מדינה לא מוכנה לשתף פעולה עם עוד טעות כמו המשט הקודם-
מטס!
התגעגעתם? המוואי מרמרה. (מוויקיפדיה)
למי שלא שמע- המטס
אז מה זה המטס הזה בכלל?
בעקבות כישלונה הזמני (ויש לקוות גם הסופי) של תוכנית המשט, פעילים פרו-פלסטינאים החליטו שהם מתכוונים להגיע ולעורר פרובוקציות. לא מדובר יותר בהבאת "מזון, ציוד רפואי וספרים" לרצועת עזה, אלא לעשות צרות לישראלים, על ידי באלגנים בנתב"ג. הכול טוב ויפה, אבל ככל שעבר הזמן הסתבר שמדינות העולם לא ששות לשתף עם זה פעולה. בצרפת מנעו את עלייתם של 8 פעילים פרו פלסטינאים לטיסה לישראל מחשש להתפרעות, במקום אחר חבורת עיתונאים הולנדית קיבלה הודעה שהם לא יכולים להגיע לישראל (אותה חבורה אגב טענה שהיא רק רוצה לסקר את העניין), יוון מונעת כרגע גם את הפלגת הספינות וגם את עליית הפעילים על מטוסים לישראל, ובאופן כללי- המספרים נמוכים בהרבה מששוערו. נפלא, לא?
למה כל הדבר הזה טוב? למה צריך את הבאלגנים, המהומות? הרי זה לא עוזר לילדים הקטנים בעזה, זה שכמה אלפי ישראלים יסבלו יום אחד בנתב"ג. אז למה זה טוב?
לעשות צרות. זה הכול.
אז מה הפתרון?
בעייני, אותם פעילים צריכים לשבת לשולחן הדיונים עם הנציגים הישראלים, העיתונאים ופעילי זכויות האדם בינהם יקבלו אשרות כניסה לרשות הפלסטינאית, בכפוף לתנאים של ישראל- וככה תימנע כניסת נשק או ציוד צבאי. במקום שהם ימשיכו למרר את חיהם של אנשים שרק רוצים לעלות על טיסות ולנחות בארץ, אבל יופנו לטרמינל 1 כדי להוריד גורמים בעייתים ולגרשם מישראל.
ובסוף כולם סובלים מזה. אנחנו, הפעילים, הפלסטינאים.
אבל- אחתוך מיד ואגיד שעדיף שלא אתחיל לדבר על זה, כי לא אפסיק. אז רק נדבר על אוכל רחוב.
אח, אוכל רחוב יפני. במיצורי למינהן (מיצורי- פסטיבל יפני מסורתי ומגניב, מלא דוכנים וצבעים ויופי), ברחובות קיוטו, גיפו, ואוסקה, בכל מקום בעצם. ביפן אפשר לאכול את הסושי ההכי טוב שיש- בדוכן קטן ונחמד ברחוב. להנות מיקיטורי (שיפודי בצק ממלואים בבשר וכאלה) נהדרים, במחירים מגוחכים. והכול נקי, טעים, וטוב.
אבל הכי טוב- התמונות. הן מדברות בעד עצמן.
רק אדגיש- הרבה מהדברים שצולמו פה לא באמת אכלנו. הם מגעילים מידי. אבל חלק לא קטן ממה שפה ועוד הרבה שלא, באמת אכלנו :P לפחות חלקנו. אבא אכל כמעט הכול מהדברים האלה XD
ביצים חמות, מכינים את זה ברחוב בעיירה קטנה, קטע של העיירה. יש להם מעיינות חמים, פשוט מניחים את הביצים שמביאים מהבית בתחנות כאלה ברחוב, ומכינים בייצים מבושלות מיוחדות וטעימות!
כינוי:
FeelingGood
בבלוג זה
בכל הבלוגים
