מצאתי מוז עוד לפני שממש התחלתי את החיפושים.
אני מתכוון, זה לא שלא חיפשתי :) הודעת "דרוש" בפורומים שאפילו נענתה בידי ד', בחור מקסים שאני מקווה שבלי קשר נמשיך לדבר :). חיפשתי מאיפה להתחיל, חיפשתי מוז, אבל עדיין לא ממש התחלתי בעבודה רצינית על המוז. פיזרתי כמה דברים לאוויר, התחלתי בקטנה, אבל עוד לא יצאתי לציד.
והנה, הוא מצא אותי :)
הוא מצא אותי עוד לפני החיפושים, כבר לפני הרבה זמן. או שאני מצאתי אותו? כך או כך, בזכות הפורומים הכרנו, כבר לפני כמה חודשים. כמה ימים אינטנסיביים מאוד של שיחות קירבו בינינו מאוד, והקשר המשיך והמשיך להתקדם. גם כשהייתי בחו"ל המשכנו להתכתב ככל האפשר, והוא ענה בצייתנות ואריכות ראויה למכתבים (החופרים מאוד, כמו שאתם בוודאי יכולים לתאר לעצמכם) שכתבתי לו כל פעם שהיה לי זמן וגישה למחשב עם עברית.
והוא תמיד היה ההשראה שלי, בלי שאפילו חשבתי על זה. בין עם זה תיאורים מיניים שהיייתי כותב לו אחרי שהוא אמר איזה משהו ונתן לי השראה. זה קרה כלכך הרבה פעמים. איך זה שלא חשבתי על זה לפני?
אופיר הוא המוז שלי, המוז שחיפשתי. נוכח כבר הרבה זמן, רק מחכה שאבין שהנה זה הוא.
והוא מושלם, באמת. אי אפשר לתאר אפילו עד כמה הוא עונה למה שדיימנתי במוחי: חכם, חמוד, חתיך. אצילי אבל מרשה לעצמו להיות ילדותי. אני קורא לו ילד יפה. וזה באמת מה שהוא. יפה מבפנים ומבחוץ.
והנה, שוב אני עושה את זה. מוצא לעצמי השראה רחוקה. המוזה שלי, חסרת שם, הבסיסית ביותר. זאת שמקבלים יחד עם הכישרון (בקושי) כתיבה והרצון לכתוב. חבילה למתחילים. אותה מוזה ברחה ממני, התחבאה מאחורי חומות ומשחקי מילים. והוא? משתוקק לבוא. אבל גר רחוק.
מה לא בסדר בי, שאני מתעקש למצוא לעצמי מוזות (והפעם דווקא מוז, אז אולי עדיף שאגיד מוזות או מוזים) שמחוץ לטווח הגיוני? אם הייתי הפסיכולוג של עצמי, הייתי אומר שזה רצון למשהו בלתי מושג, מלווה אולי בטראומות ילדות שגורמות לי לפחד ממה שאני מסוגל לעשות. אם הייתי אמא שלי, הייתי אומר שאני פשוט עצלן. ואם הייתי אני? לא הייתי אומר כלום, רק כותב על זה. כי לכתוב עושה לי כלכך הרבה טוב. כי לכתוב מוציא ממני את הצד הזה, שמסרב לשקר, גם בשביל שלום בית, ביצפר, מזרח תיכון... וואטבר. הצד הזה, שמרשה לעצמו להתעסק בדברים הכי שוליים בעולם כאילו היו גורליים. מכל הצדדים והפאות שבי, זה בוודאי אחד האהובים.
ואולי אני פשוט לא יודע להסתכל על הדברים באופן חיובי. אני, אחד האנשים החיובים שהכרתי ושאני מכיר, לא יודע איך להסתכל על זה בצורה טובה, אופטימית. מצאתי לעצמי מוז! ועוד כזה שאמיתי, חי, נושם. כזה שאפשר לשבת איתו על פיצה ולהתווכח על שטויות, באותה קלות שבה אפשר לנשק אותו, לשכב איתו, ואז לדון בפילוסופייה ומשמעות העולם (42?), עירומים ומותשים. מצאתי לעצמי מוז, ולא סתם אחד, מהשורה הראשונה. מוז בין מוזים :).
עכשיו אני רק צריך להגיע אליו.
ואולי היה אפשר להשתמש בו כמוז אפילו בלי לשבת לידו? הרי, מה זה שונה ממוזה לא מוחשית, שזה מה שהיה עד היום? מספיק שהוא איתי בנוכחותו, בהרגשה.
וזה הולך להיות מעניין, מוז אנושי. בוודאי היו כאלה בעבר לאנשים מסויימים, לא יתכן שעליתי פה על משהו חדש. אבל זה הולך להיות מעניין. נסו לדמיין לעצמכם, יושבים עם המוזה שלכם לאכול, והרי מוזה שבמוח נתונה לשליטתכם. והכל מתנהל חלק. איך זה יראה כשהמוזה תשב מולך באמת, תדבר, תחלוק עליך. ואולי היה תהיה חולה? או סתם במצברוח טוב? אתה נתון לחסדיה.
וזה בסדר. כי המוז הזה שלי, אופיר, הוא אוהב אותי. ואני אותו. ולכן, אני לא מודאג בכלל. אני רוצה להיות נתון לחסדיו. אני סומך עליו, אני מאמין בו. שיעמוד האדם בקהל שיכול להגיד שהמוזה שלו אוהבת אותו. ואם באמת יקום כזה, אני אצחק עליו, ואגיד לו שזה לא אותו דבר, כי לו יש מוזה, ולי יש מוז. זכר, גבר, בן אדם. ולו יש אותי.
מצאתי לעצמי מוז. או שהוא מצא אותי?
_________________________________________________________________________________________
כמו שהחלטתי לכתוב אחרי הסיפור שלי "משבר כתיבה" סיפור על מוז (ותודה לFlow שהעיר את צומת ליבי שמגיע לו יותר מהכמה שורות שיש לו בסיפור הראשון, וככה עלה לי בעצם הרעיון הזה), אז הנה הוא פה. אני חייב להגיד, שזה ממש לא מה שדמיינתי בראש שלי כשחשבתי על הסיפור על המוז. זה היה אמור להיות הרבה יותר סיפורי, הרבה פחות בצורת הרהורים, יותר סגור, מוגדר. הרבה יותר דומה ל"משבר כתיבה" ממה שזה יצא בסוף. אבל אני חושב שזה יצא ממש טוב. כך או כך, עוד לא החלטתי מה יקרה.... אולי אני אכתוב, אם תהיה לי השראה, עוד סיפור בנושא, נוסף, לא במקום. ובינתיים, הנה זה :)
גאה בעצמי על הפריחה היצרתית שלי בימים האחרונים. זה הכל בגלל שבחרתי להחליף את המוזה ולעבור למוז! ידעתי שזה טוב... מי בכלל הטיפש ששיבץ אותי עם בחורה מראש? בושה וחרפה.
שבוע טוב ומקווה שלא עשיתי לכם כאב ראש מכל הדיבורים האלה,
מקס.
נ.ב: אם אהבתם, תמליצו. גם המלצות על ציטוטים מתוכו אני אעריך מאוד. כמובן, רק אם זה בא ממקום אמיתי :)
כינוי:
FeelingGood
בבלוג זה
בכל הבלוגים
