בוקר טוב :)
טוב, אז רציתי לדבר על כמה דברים. אני כותב את זה תוך כדי שיעור, כמו שאני עושה לפעמים.
הרבה דברים נוגעים לליבי. כמו בשורה שמתחת לתמונת הבלוג, בדרך כלל יש לי דעה על כל דבר כמעט והמון נושאים מעניינים אותי. בחרתי לדבר היום על אחד כמה נושאים שנוגעים לליבי תמיד, חלקם רלוונטיים במיוחד בגלל אירועים ודברים בתקופה האחרונה, וחלקם פשוט כרגע תופסים הרבה מקום אצלי בראש, אפילו יותר מהרגיל, מסיבות שונות ומשונות.
נתחיל
ילדים (מחשבות, מסקנות, ותוכניות לעתיד)
היום היה המפגש האחרון של תוכנית "מחויבות אישית". למי שלא מכיר, הרעיון מאחורי התוכנית הוא שתלמידים (בדרך כלל בכיתות ח או ט, תלוי בביצפר) יתרמו חזרה לקהילה, על ידי התנדבות בשווי מספר שעות מוגדר (על חשבון שעות לימודים) בפרויקט של הקהילה או במוסד חינוכי או חברתי דומה. לדוגמה, בתי ספר יסודיים, גני ילדים, מעונות לקשישים או לחוסים, או פרויקטים למען עיר נקייה יותר, או בנייה של משהו בשביל הישוב, למשל סיוע בהקמת שלט כניסה, או עזרה ביצירת פסלים סבייבתים וכדומה. בבתי ספר שהתוכנית פועלת, זה חובה, ואין אופציה להחליט שאתה לא רוצה להתנדב. אני בחרתי כעדיפות ראשונה להתנדב בגן (לא נותנים לבחור באיזה גן, רק חובה או טרום חובה, והם משבצים איפה שמתאים להם) וקיבלתי את העדיפות הזאת. (גן חובה).
הילדים מקסימים לחלוטין, חברתיים, חמודים. יש למשל ילד שמדבר רוסית וכמעט לא מדבר עברית, ששמו אותו בגן כי הגננת דוברת רוסית. בהתחלה (למעלה מעשרה מפגשים, לא זוכר כרגע כמה בדיוק, כל אחד שעתיים, פעם בשבוע מלבד פעמים שזה יוצא על חג או על טיול ואז דוחים את זה) אותו ילד לא דיבר כמעט, והוקנט הרבה. שיחקתי איתו, השתדלתי להרגיל אותו לעברית (הוא מדבר מילים בודדות וגם זה לעיתים רחוקות, הוא בהחלט ילד שקט, גם כשהוא מדבר ברוסית זה בדרך כלל קצר, ולא קורה הרבה) ואת הילדים לזה שהוא שונה, ושלא צריך לרדת עליו בגלל זה (היו קוראים לו אריה בגן, כי הוא פשוט לא ידע איך להגיד להם להפסיק להציק לו, אז הוא נשך את מי שהציג לו ונהם עליהם, ואז הם קראו לו חיה והמשיכו להקניט אותו ולהציק לו). תוך 4-5 מפגשים הוא התחיל להגיד שלום, ותודה, ודי, ולתקשר עם הילדים כמה שיכל בעברית, וכשלא הצליח, פשוט הצביע וסימן בעזרת הידיים, ועשה הכול כדי לתקשר איתם. למרות שהוא רחוק מהיכולת הנדרשת בשביל לתקשר בעברית ברמה בסיסית, הוא ממשיך לנסות, ולומד, ונהיה הרבה יותר חברתי, למרות שהוא בהחלט עדיין ילד מסוגר בעצמו לרוב, הוא כבר מידי פעם נפתח וצוחק ונהנה, וזה מקסים. דניאל (זה שמו) הוא רק ילד אחד בגן של ילדים מקסימים (חלקם קצת פחות, אבל רובם הגדול מדהים). היה לי קשה להיפרד מהם היום, אבל אני אבוא לבקר אותם בבתי הספר היסודיים שהם הולכים עליהם, במיוחד את אלה שהולכים לבית ספר שבו אני למדתי :).
ולמה אני מספר לכם את כל זה? כי זה עושה לי חשק. הילדים המדהימים בגן מצטרפים לבני הדודים שלי. חוץ ממני ומאחותי יש עוד שניים מהקבוצה ה"בוגרת", שכולנו מעל גיל 12 (לקטנה בקבוצה הזאת יש בת מצווה בקרוב). אבל, לפני כמה שנים, התחילה קבוצה צעירה, שהגדול בהם (אח של שני הנוספים בקבוצה הבוגרת. הם גרים בארצות הברית כל המשפחה הזאת) בערך בן 6, והקטנה בת קצת יותר מחודשיים. חוץ מהגדול שבהם שחי בארצות הברית, שלושה מהם (בן 5 בקרוב, בת קצת פחות מ4, ובן שנתיים וחצי) אחים וגרים בצפון, ושלוש (עוד כמה חודשים בת 5, בת כמעט שלוש, ובת חודשיים בערך) אחיות גם הן וגרות בישוב ליד ירושלים (לא בטוח אם בנווה אילן או בקריית ענבים או משהו, לא סגור על איך קוראים לזה) די קרוב אלינו. עכשיו, כל ה6 (חמש בארץ ואחד בחול) מדהימים ומקסימים ואני חולה עליהם. ובשביל מה כל הקטע הארוך הזה? כי המפגש עם הילדים בגן פעם בשבוע חידד אצלי הרבה שני דברים עיקריים:
הראשון, זה שלא כל הילדים נראים ומתנהגים טוב כמו בני דודים שלי. ילדים יכולים לצאת לא כלכך מושלמים כמו בני דודים שלי (יש לי בת דודה, שאבא שלה סיפר שכשהם הולכים ביחד ברחוב בישוב שלהם ואנשים אומרים "איזה חמודה זאתי!" וכאלה, מיד אחרי זה בא "היא שלך?!" ומבט של ספק. וזה לא שהוא נראה רע, להיפך. היא פשוט בלונדינית מדהימה עם עיניים כחולות, התנהגות של נסיכה, אבל בלי הגינונים, לפחות כלפי חוץ).
והשני, שלא אכפת לי. אני רוצה ילדים. אני אוהב ילדים, מסתדר איתם, כולם אומרים שאני בוגר איתם נורא, אני מבין אותם, נהנה איתם, אחראי איתם.
כבר למעלה משנתיים שאני רוצה ילדים (כן, מגיל מאוד מוקדם. אבל זה נושא שמאוד רלוונטי ושצריך להתעמת איתו כשעוברים תהליך כמו שאני עברתי). אבל בחודשיים שלושה האחרונים זה התחדד מאוד, אני רוצה ילדים, הרבה. בין 4 ל6, אולי אפילו 7. לפחות בן אחד ולפחות בת אחת,. אני רוצה ילדים ביולוגים, אבל אני רוצה גם לאמץ. בעיקרון, אני פשוט רוצה ילדים. אני רוצה להיות אבא, הורה. לגדל ילדים. ולא בצורת מחשבה של ילד שרוצה לגדל משהו, כמו שמגדלים כלב או בעל חיים אחר. אני רוצה להיות אבא, לחנך את הילדים שלי. לאמץ, לתת סיכוי לילדים שלא שפר עליהם מזלם. ואני רוצה לעשות את זה מהר. אני מקווה ומעדיף לפחות ילד ראשון עד גיל 25, ולפחות 2 עד גיל 31-32. אני פשוט רוצה, וזה הכל. תגידו שאני נמהר, תגידו שאני סתם מקשקש. תגידו שזה שיגעון חולף, תגידו שאני משוגע. תגידו מה שבא לכם. לא אכפת לי. באמת לא.
עכשיו רק צריך למצוא עם מי.
שבוע טוב,
מקסימיליאן (ראבק, אני פשוט אוהב את השם שלי ::P)
כינוי:
FeelingGood
בבלוג זה
בכל הבלוגים
