ירדתי 100 גרם בחודש.

מבחינתי זאת לא ירידה, זאת פשוט שמירה על המשקל.

אני מרוצה מזה כי איך שהחודש האחרון נראה הייתי בטוחה שעליתי לפחות חצי קילו או קילו.

עוד שבועיים (בדיוק) מסיימת את השנת שירות.

אני שומעת כלכך הרבה חוויות מחברים בשנות שירות ואני שואלת את עצמי למה דווקא הגעתי למקום הזה? זאת בכלל לא שנת שירות מה שעשיתי, תכלס הייתי העובדת ניקיון שלהם. חבל לי על כל החוויות שיכולתי לחוות ופספסתי בגלל מקריות שהגעתי לשם, וכמובן הציגו לנו את זה בתור ה-מקום, כשבעצם היינו סתם עוד עובדים שם. או יותר נכון כלבויניקים- אלו שעושים כל מה שצריך, כל מה שמישהו אחר לא עשה, לא הגיע, לא רצה לעשות ואפשר להפיל עלינו תחת מסגרת שעות העבודה- וגם כל מה שלא במסגרת השעות האלו.

אבל אני לא מתחרטת, כי הרווחתי המון. אני יודעת שניתקלתי בחלק מהדברים האלו שאומרים "כשתגיעי לצבא...", אז לא, זה קורה גם שם. חוסר אנושיות מוחלט לפעמים. אני יודעת שהתמודדתי עם המון ולא היה קל. התחזקתי נפשית ואפילו פיזית מהמקום הזה.

הגעתי למצב שאני מחכה לגיוס, כאילו שכבר לא יכולות להיות עוד הפתעות בחיים. מובן שאתקל בדברים חדשים וחרא מסוג אחר אבל מה שאומרים על לפגוש אנשים שונים ויחס חרא ולא מתייחסים לאדם הקטן אלא לכלל. זה כבר קרה. וחבר'ה חדשים- היו איתי השנה כל מיני זוועות מארץ האידיוטים המוחלטים. אני יודעת שבצבא לפחות תהיה לי את הבחירה למי להתחבר ולמי לא ולא יכריחו אותי לחבור לארבעה חברה דבילים ויגידו לי לחלוק איתם את הכסף שלי, את האוכל שלי, את החדר שלי, קניות וניקיון ולצאת איתם בערב. לחבר'ה בצבא, אלו שלא אוהב לפחות, אני לא חייבת כלום אחרי התפקיד, לא לצאת בערב ולא לעשות קניות ביחד.

יהיה טוב, אני יודעת. אתם גם בטח חושבים שאני חיה בסרט ושהצבא יהיה יותר קשה. אבל אני יודעת שלא. אני מרגישה ויודעת ששם יהיה יותר טוב.

הולכת היום לראיון עבודה, מקווה שיסתדר!

עוד שבועיים אני חוזרת בגדול ומתחילה לסדר את החיים שלי שזה כולל דיאטה, ספורט, עבודה, סידור הבית ולהבהיר עם עצמי מה קורה איתי ועם הבן זוג ולמה כבר כמעט שנה לא בא לי לעשות סקס.