הוא מושך אותי קרוב יותר אליו בספסל בלי לעשות בעצם כלום, רק בלחייך אליי.

ואני מתקרבת קצת, אבל בעיקר מפחדת לגעת, שמא אם אנסה, אוהב את זה יותר יותר מדי. 

-

הוא אומר שהעיניים שלי לא כלכך שחורות עכשיו כשהוא מסתכל לתוכן, ויש להן ברק חום ועדין כזה,

והוא ממשיך להסתכל וממשיך להגיד, ואני רק מתאפקת מלהגיד לו שאלה מילים של אנשים מאוהבים,

דברים כאלה. 

-

חצי מהזמן כאן איתו עובר לי בלחשוב כמה אני נהנית,

וחצי מהזמן עובר לי בממש ליהנות מזה. 

-

זה גדול עליי, לפקפק בכל החיים שלי פתאום, באמצע החיים. 

אז אני פשוט לא, ובמקום, אני מתחפרת עם האצבעות בפרווה של הכלבה ונושמת עמוק.