סבתא רבא.

"עכשיו, ב12 בלילה כשכל הבית ישן אתה נזכר לכתוב סיפורים?!" צועקת לי סבתא רבא שלי מחדר השינה. "אני כבר מסיים!" אני עונה לה. אני לא חושב שהיא יודעת שאני משקר. אני גם לא חושב שגם כל כך מפריע לה, היא רק אישה זקנה, שרוצה לחזור לישון בשקט.
"תזדרז!" היא זורקת לי בקול עייף. אני ממלמל לעצמי איזה "לילה טוב" אדיש כזה וממשיך בעיסוקי.

שלשום סבתא רבא שלי אמרה לי שיש לי הליכה מוזרה. לא הליכה שפופה כזאת, שממנה נפטרתי עוד בפעם הראשונה שלבשתי עליי את המדים. הליכה שדבקה בי עוד מהילדות המוקדמת שלי. אלא הליכה קצת עקומה כזאתי, כמו של אדם שנפצע בתאונה. קשה לי לנגיד שאני לא יודע על מה היא מדברת. יכולתי לפתור את עצמי מרגשות הנחיתות בתירוץ משכנע לעצמי, בסגנון של "אה, היא כל כך זקנה, אולי היא סתם לא רואה טוב". אבל אני חייב להודות שמאז שהיא אמרה לי את זה, התחלתי לשים לב שאני דורך על הרגל באמת בצורה קצת מוזרה, והתחלתי לעשות מאמצים כדיי לשפר.

אתמול סבתא רבא שלי אמרה לי, שאני רזה מדיי. אני לא יכול להגיד שזה חידש לי משהוא, כי אני יודע שאני בתת משקל עוד מתחילת בית הספר היסודי. הדיאטנית הקלינית אמרה, שזה בכלל פסיכולוגי, וזה לא קשור לחילוף חומרים מהיר. אבל אני באמת מנסה לעלות במשקל,ולמרות זאת מתת המשקל לא הצלחתי להיפתר עוד מבית הספר היסודי.
אבל כשסבתא רבא שלי אומרת לי את זה, אז כנראה אין לי מה לדאוג, הרי היא בסך הכל מנסה לעזור לי קצת. היא דואגת, כמו שדואגות כל הסבתות. זאת בכלל תכונה נפוצה כזאתי אצל אנשים זקנים.

היום סבתא רבא שלי אמרה לי, שהתספורת החדשה שלי לא מתאימה לי בכלל. שהשיער הארוך התאים לי הרבה יותר, והיא בכלל לא מבינה למה אני תמיד מתעקש לגלח את כל השיער.."גם ככה אתה רזה כמו ניצול שואה, אז אתה גם רוצה תספורת בהתאם?"
אחר-כך היא אומרת משהוא על זה שזה שיגעון כזה, שעובר במשפחה, כי הרי גם אמא שלי הולכת עם תסרוקת קצוצה, וזה בכלל לא יאה לאישה.אבל זה בסדר, כי הרי גם ככה ברור לי מראש, שסבתא רבא בסך הכל רוצה שאני אהיה יפה, כדי שאמצא אישה טובה שתעשה לי טוב, והיא הרי בכלל סתם דואגת, כמו שדואגות כל הסבתות. הרי זאת בכלל תכונה נפוצה כזאתי אצל אנשים זקנים.

אני משתדל להקשיב לסבתא רבא שלי. למרות שיש לה דרישות דיי גבוהות, ודיי קשה לי להקשיב לכל הטענות שלה, ולכל מה שהיא אומרת. הרי סבתא רבא שלי מתה עוד כשהייתי בבית הספר היסודי, ולהקשיב לבן אדם שמת כל כך מזמן זה בכלל קשה, בעיקר כשהוא כל הזמן בא אליך בתלונות. אבל איך אפשר להאשים? הרי בטח משעמם לה שם בגן העדן, והיא רואה אותי, ודואגת. דואגת כמו שדואגות כל הסבתות. הרי זאת בכלל תכונה נפוצה כזאתי אצל אנשים זקנים.

בס.