השמש.

אני הולכת להגיד את זה גםלפני הפוסט וגם אחריו, כדי להבהיר לכם את זה טוב-טוב: אני ממש ממש ממש לא הולכת לענות לאף אחד שישאל אותי שאלות לגבי מה שאני הולכת לכתוב, אז פשוט תוותרו מראש, כי לא יילך לכם. ואני מתכוונת לכולם. בלי יוצא מן הכלל. תחשבו מה שאתם רוצים על מה שאני עומדת לכתוב, וסביר להניח שתטעו,אבל אל תעיזו לשאול אותי על זה. קפיש? טופי.

I don't want what you want, I don't feel what you feel

כמה שהייתי רוצה שזה יהיה נכון. אני מרגישה חרא רק לחשוב על זה, על כמה שאני יוצאת מניאקית מכל המצב. זה הורס אותי לחשוב כמה שזה יכול להרוס אדם אחר, אדם שחשוב לי וקרוב ללבי. אני לא רוצה לפגוע בך, ואתה יודע את זה, אבלהשאלה היא עד כמה. אנשים נוטים לחשוב שדבר לא יפגע בהם - עד שזה קורה. אני לא רוצה להגיע למצב שנבדוק עד כמה זה נכון. אמנם זה כבר קרה, בכיוון ההפוך, וכן - אני נפגעתי, לא משנה כמה הסתרתי את זה. פשוט אתה היית חשוב לי יותר מאותו דבר, אין סיבה אחרת. זה רק מוכיח עד כמה אתה חשוב לי, עד כמה אני לא רוצה לאבד אותך.

When I go to sleep I know that you'll be there tomorrow

לא רוצה לאבד את התחושה הזאת. אני אוהבת לדעת שאתה שם בשבילי בכל רגע שרק ארצה, במרחק טלפון ממני. אז נכון שלפעמים עסוקים ולפעמים אי אפשר באותו רגע, אבל עדיין... לא צריך להתפס בקטנות. אתה תמיד שם בשבילי, וגם אני תמיד שם בשבילך, ואסור שזה ישתנה.

אבל בוא נקפוץ למצב היפותטי שבו הענייין הזה יוצא לאויר העולם.

The heart never lies

אני לא באמת מסוגלת לשלוט בזה. זה לא אשמתי וזה לא משהו שהחלטתי. זה השפעה של הסביבה, וזה השפעה של אנשים אחרים, ולמען האמת זה גם קצת אשמתך. אתה עשית לי את זה, ותמיד יש את הרגשת הרצון לנקמה, רצון אמנם קטן, אבל קיים. אין מה לעשות, זה אחת מתכונות האדם ואין איך להתנגד לזה.

You can have it all, but how much do you want it?

עד כמה אתה באמת רוצה את זה? אני באמת לא מבינה. אתה לא מראה סימנים שאתה מנסה בכלל להשיג את הדבר הזה. אתה טוען שאתה רוצה, טוען שאתה מנסה... אני בכלל לא רואה נסיונות. אז למה שאני לא אנסה? זה עניין של מהירות...

I've been waiting for a miracle

ואם הנס הזה כבר הגיע? ואם הוא כבר הגיע, והוא פה, והוא דופק על הדלת שלי ממש בשנייה זו, ואני ככה מוותרת עליו רק בגלל שאתה טוען שאתה רצית אותו דבר? אתה לא עושה כלום בעניין. אני באמת לא מבינה למה אני צריכה לסבול ולוותר על דברים שלמען האמת נראה לי שאני רוצה ומנסה להשיג הרבה יותר משאתה מנסה, כשאתה יושב בחיבוק ידיים ומחכה שהכל יבוא אליך? אתה לא יכול  לצפות שכולם יעשו בשבילך.

I'm only human on the inside

אין מה לעשות, כולנו בני אדם, ולכולנו יש יצרים, ולפעמים אנחנו רוצים את אותו דבר, ולפעמים לא. אבל אם שנינורוצים אותו דבר, ואני בעצם היחידה שמנסה להשיג את זה? למה שאתה תקבל את זה ולא אני?

וכמובן שכל אלו יובילו למצב הבא:

I wish I could still call you a friend

למה אני צריכה לעשות את הבחירה הקשה הזאת? בכל דרך אני ארגיש חרא עם עצמי. וזה בכלל לא אשמתי...

וכל-כך הרבה אנשים תומכים בי בלי לדעת על זה בכלל... הם לא שמים לב כמה אני שמחה לשמוע את התמיכה שלהם בעניין, והם בכלל לא רואים כמה שאני רוצה שהם ימשיכו לדבר על זה, כמה שאני מנסה להעלות את זה כל פעם מחדש...

אבל אני בחיים לא אעשה משהו שיפגע בך. אני לא רוצה להיות בצד הפוגע. חוויתי את הצד הפגוע, ואני לא רוצה לגרום לאף אדם אחר בחיי להיות באותו צד. זה הצד הכי גרוע מכולם...

You're a mystery.

אני יודעת שאני ארגיש הרבה יותר טוב כשזה ייגמר כבר, וכשאני אשתחרר מכל העניין הזה. השאלה היא רק מתי זה יקרה.

אבל בסופו של דבר... We're all part of the masterplan. לא?

אני מזכירה שוב: בבקשה בבקשה, לא לשאול שאלות. לא מתחשק לי לענות.

It's up to us to make the best of all the things that come our way.

אז מתי כבר תתחיל לעשות את זה?!

מנוסח בלשון זכר, אבל לכו תדעו... אולי אני מדברת עליכם?