"איך קוראים לבלוג שלך?" "יובל".

אל תשאלו למה,

אבל אני רוצה למות.

יש לי חבר, אני אוהבת אותו.

יש לי חברים, אני לא ממש מתייחסת אליהם יפה, לפחות ככה אני מרגישה.

יש לי משפחה, אני מתנהגת אליהם מגעיל, במלוא מובן המילה.

החיים שלי, עד לפני תחילת השנה הזו.. היו זוועה. זוועה. 

עכשיו הכל מסתדר, זה בא בגלים, טוב רע טוב רע.

אני אשכרה מסתכלת על המספריים ובא לי לחתוך את עצמי.

אם אעשה זאת, מה אשיג? 

אני כלכך מתוסבכת.

רע לי עם עצמי, אני לא יודעת מה חסר לי, אני מרגישה מלוכלכת, מכוערת, מגעילה, חסרת רגשות, מטונפת. 

אני מרגישה בלב שאני צריכה לעשות את זה. לקחת צלקת, שבה ארגיש את העצב. 

אם אעשה זאת, מה אשיג?

למה אני רוצה לחתוך את עצמי, למה?

בשביל מה ומה אשיג? 

כלכך הרבה שאלות, מעט תשובות, והרבה מעשים.

 להיות או לא להיות, זו השאלה.

כלכך מתוסבכת,

אני כלכך שונאת את עצמי.

אולי זו הבעיה. 

שנאה כלפי עצמי. 

הלב הולם כלכך מהר.

למה הוא לא מתקשר אגב? >.<

לא אחתוך את עצמי. לא. 

אבל יש לי החשק, אני רק עוצרת את עצמי בגלל שאני יודעת שזה יוביל רק לדרכים רעות, יש לי דוגמא מספיק טובה בשביל לא לעשות זאת.