צוללת לבבריכה שחורה ומזוהמת , מול כל העולם .
יודעת שמגיע לי יותר , אבל בוחרת לוותר על האמת שלי .
יודעת שאני יכולה להוציא יותר מעצמי ומהחיים האלא , אבל בוחרת לוותר על המאמץ .
יודעת שאני צריכה להתאושש , לקום , לחזור להיות מה שהייתי פעם .. אבל לא מבינה בדיוק למה .
נמעס לי שמפריעים לי לשקט שלי שביני לבין עצמי , שהוא גם כבר לא קיים , החליט לנטוש ולעזוב אותי דווקא בתקופה שאני הכי נזקקת לו ..
נמעס לי שמכתיבים לי באוויר מה לעשות , איך , מתי , כמה , ולא מסבירים , ולא מוצאים הסבר ... למה .
לא רוצה יותר שקרים לבנים שאני משקרת לעצמי בשביל להפוך את המציאות שלי לטובה יותר ..
או לפחות להוציא את עצמי צודקת בכל מה שקורה ..
אם רק הייתי מבינה מה קורה ..
תקופה , זאת רק תקופה ממלמלת לעצמי , בדרך לתהום שנראה כאילו ללא תחתית , ללא סוף .
הסיוט הזה נמשך ונמשך נהפך לחשוך יותר , פחות ברור מרגע לרגע .
מכורה לדברים שהופכים אותי מאושרת לרגע , מחכה לרגע הזה ... חייה מרגעים כאלה .
חייה את החיים שלי מתחת לשמיכה , מתחבאת מהעולם היפה ..
עסוקה בלהלחם עם עצמי ..
דייייייייייי ! אני רוצה לצעוק , לבכות , לצעוק , לחייך , לחיות !!
איך אפשר ללמוד להתמודד עם מה שהחיים נותנים לנו במתנה עם הרגשה של מוות בתוך הגוף ..
איך מילדה כ"כ אופטימית , הפכתי מאחת שפוחדת מהחיים ולא מהמוות .
אין אחד שיבין , אחד שיסביר , אחד שיגן , אחד שיחבק ויגיד שיהיה טוב . אחד שיהיה איתי במצב הזה ..
זה לא זה שלאף אחד לא אכפת ממני , פשוט האנשים שאני רוצה שאני רוצה שיהיה להם אפכת .... לא אכפת להם !
אני לא פרשתי , אני פשוט התעייפתי .. אבל אני מפחדת לגלות מה יקרה אם אני אנוח ..
אני רוצה את החיים שלי בחזרה !
את החיוך , את השמחה , את הספונטניות , את החכמה , את הטמטום , את רצון , את הסובלנות , את הסבלנות ,
את הידע , את הסכרנות , את האור , את השקט , את השלווה , את הרוגע ..
את הכל ! אני רוצה הכל בחזרה !! ממי אני יכולה לבקש אם לא מעצמי ?!
אני חושבת שהרסתי לעצמי מספיק , ולא מגיע לי !
אני אתן לעצמי את מה שלקחתי מעצמי . חבל שאין לי פה את כל מי ומה שאני צריכה בשביל לעבור את זה על הצד הטוב ביותר ..
אבל מגיל קטן אני לומדת להשיג הכל לבד ,
אם לא אדאג לעצמי , מי יעשה את זה במקומי ?
ואם אדאג רק לעצמי , מה ערכי ?
ואם לא אעשה את חובתי עכשיו , מתי אעשה אותה ?
כינוי:
חייה בלה לה לנד
בבלוג זה
בכל הבלוגים
