יומנו של בן ישיבה
היומן הראשון שלי, והוא לא אנלוגי... |
| 9/2010
על נדרים והיתרם
"כל נדרי ואסרי ושבועי... מיום הכיפורים שעבר עד יום הכיפורים הזה... ומיום הכיפורים הזה עד יום הכיפורים שיבוא עלינו... נדרנא לא נדרי, ושבוענא לא שבועי, ונידויינא לא נדויי, וחרמנא לא חרמי, ואסרנא לא אסרי... יהא רעוא די יהון שביתין ושביקין, לא שרירין ולא קיימין. ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה" (מתוך "כל נדרי", תפילת ליל יום הכיפורים)
בעיני אנשים רבים משמעותה של תפילה זו הוא ביטול והתרת כל הנדרים שנדרו עד עתה ושידרו מעתה, דייקנים שבהם מסייגים ומבהירים כי הביטול חל רק על הנדרים שבין אדם לבורא העולם ולא על נדרים והבטחות שנעשו בעניינים שבין אדם לחברו. אלה גם אלה טועים הם, חושבים הם כי ניתן לידור ולהבטיח בלי מחשבה יתרה ולמחוק את הנדר בכמה מילים של תפילת "כל נדרי" בליל יום הכיפורים. אבל המציאות היא אחרת.
לתפילה זו אין כל משמעות הלכתית של התרה וביטול נדרים. כל עיקרה של תפילה זו הוא כפי שכתוב בסופו של הנוסח הספרדי המופיע במקור בעברית בסידורו של רב עמרם גאון: "יש כאן סליחה ומחילה וכפרה על כל עוונותינו. ככתוב: ונסלח לכל עדת ישראל ולגר הגר בתוכם, כי לכל העם בשגגה". עיקרה של תפילה זו הוא בקשת סליחה לפני ה' בעקבות עבירה על הנדר בשגגה, לא ביטול ולא התרת הנדר. לפי זה ניתן להבין גם את מיקומה של תפילה בראש תפילות יום הכיפורים מיד לאחר ההכרזה "בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, על דעת המקום ברוך הוא ועל דעת כל הקהל הקדוש הזה אנחנו מתירין להתפלל את (או "עם", לפי הנוסח האשכנזי) העברינין".
מחשבה דומה חוזרת וצפה עם טקסי "התרת הנדרים" ההמוניים המתקיימים בבתי הכנסת בערב ראש השנה ובערב יום כיפור. גם לטקסים אלה אין משמעות הלכתית של ממש לביטול והתרה של הנדר. בהלכות התרת נדרים ישנם פרטים רבים; חלק מן הדינים מחייבים פירוט של הנדר או הנדרים עליהם מבקשים התרה ומציאת סיבה ("פתח") להיתר. כמעט אף אחד מן התנאים הללו אינו מתקיים בטקסים אלה. איש אינו מפרט את הנדר או הנדרים עליהם הוא מבקש התרה, אין ניסיון למציאת סיבה להיתר והמתירים אף אינם יודעים למי הם מתירים וייתכן שבגלל הלחץ וחוסר הזמן אינם מכוונים דעתם להיתר כלל.
מדוע אם כן מתקיימים טקסים אלה בכל זאת? קשה להשיב תשובה חד-משמעית, אבל ניתן לבאר כי כל עיקרם של טקסים אלה במקורם היה להציג בפני העם את חומרת הנדר ואת חומרתם של ימי הדין. זו הסיבה שתפילות ר"ה וערב יום הכיפורים מתקיימות רק לאחר שהאדם ביטל (באופן פורמלי, אמנם) כל נדר שיכול להשאיר בידו עוון ליום הדין, זו הסיבה שתפילות יום הכיפורים מתחילות בנוסח של בקשת סליחה על כך שהעם עבר על הנדרים שנדר ובהסמכת הבקשה להצהרה רבת-הרושם המתירה להתפלל עם העבריינים (שבהקשר זה ייתכן שהכוונה היא לנודרי הנדרים בלי להקדיש לזה מחשבה מספקת).
כדי להבין מדוע צריכים ליצור טקסים רבי-רושם כאלה, עלינו להתחקות אחר חומרת הנדר כמבואר במקורות. "ת"ר: "אישהּ הפרם וה' יסלח לה" (במדבר ל) - באשה שהפר לה בעלה והיא לא ידעה הכתוב מדבר, שהיא צריכה כפרה וסליחה. כשהיה מגיע ר"ע אצל פסוק זה, היה בוכה: ומה מי שנתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה - טעון כפרה וסליחה, המתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר - על אחת כמה וכמה!" (מסכת נזיר, דף כג, עמוד א).
הסבר: הגמרא מביאה את הפסוק "אישהּ הפרם וה' יסלח לה" המופיע בדיני הפרת נדרים. דיני הפרת נדרים שונים מדיני התרת נדרים. הפרת נדרים שייכת רק באשת איש או ברווקה עד גיל 12. במקרה שאשה המשתייכת על אחת משתי ההגדרות הללו נודרת נדר (כשמדובר באשת איש התנאי להפרה הוא שיש בנדר משום "עינוי נפש" - שיש בו כדי להפריע לתפקודה הסדיר בבית), אביה או בעלה (בהתאם להגדרה אליה היא משתייכת) מפרים את נדרה. במקרה המתואר בפסוק מדובר באשה נשואה שנדרה נדר ואישהּ-בעלה הפר אותו. למרות זאת כתוב "וה' יסלח לה". על מה צריך ה' לסלוח? והרי הנדר מופר! מסבירה הגמרא שהאשה לא ידעה שבעלה הפר את הנדר ועברה עליו. על זה היא זקוקה לכפרה, שכן לפי ידיעתה אסור היה לה להפר את הנדר. מוסיפה הגמרא כי אם מי שנתכוון לעבור על הנדר אך בסופו של דבר לא עבר עליו (במקרה הזה - משום שבעלה של האשה הפר אותו) צריך כפרה, מי שנתכוון לעבור על הנדר שנדר ועבר עליו (כיון שלא ביטל אותו) - על אחת כמה וכמה שזקוק הוא לכפרה!
כזו היא חומרתו של הנדר.
לצערנו הפכו הטקסים האלה מטקסים שאמורים לעורר את הלב לחומרתם של נדרים, לטקסים שאנשים משתמשים בהם כדי להתיר לפיהם לומר דבר אחד בעוד ליבם חושב את ההיפך, לטקסים שאטמו את הלב בכלל להתבוננות במשמעותם של נדרים ושל הבטחות בכלל. לא רק נדרים הם עניין בעל משקל רב משמעות, גם הבטחות שאדם מבטיח לה' ואינו מקיימן, או גרוע מזה - לחברו ואינו מקיימן, הן דבר שיש לתת עליו את הדעת. אין מדובר בעוד עוון קל, אלא בחלק עיקרי במסלול התשובה. הן אלו הדברים אותם כתב הרב אליהו כי-טוב בספרו "ספר התודעה": "'האמת והשלום אהבו' - מי
שמרגילים עצמם בשתי מדות אלה אינם באים לידי חטא. וכל מי שבא לידי חטא -
כיון שמקבל עליו להיות דובר אמת ועושה שלום, זוכה לתשובה ולעזיבת החטא ולכל
המעשים הטובים". שימת לב לפני נדירת נדר או הבטחת הבטחה - הקפדה על האמת, היא חלק נכבד בעבודת התשובה. היא חלק גדול בשלום, באהבה ובאחווה.
בברכת שנה טובה וגמר חתימה טובה,
שלכם, בן ישיבה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
