| 9/2010
ימי תשובה
"דרשו ה' בהמצאו, קראוהו בהיותו קרוב" (ישעיהו נה, ו) - אמר רבה בר אבוה: אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים (מסכת ראש השנה, דף יח עמוד א).
מהי התשובה? התשובה היא אחת מן הטובות הגדולות שהטיב ה' עם ברואיו. טובה שאין למעלה ממנה: "שאלו לחכמים: נפש החוטאת מה ענשה? אמרו: חטאים תרדף רעה (משלי י"ג). שאלו לנבואה: החוטא מה ענשו? אמרה: והנפש החוטאת תמות (יחזקאל י"ח). שאלו לתורה: חוטא מה עונשו? אמרה: יביא אשם ויתכפר לו, דכתיב 'ונרצה לו לכפר עליו' (ויקרא א'). שאלו להקב"ה: חוטא מה ענשו? אמר להם: יעשה תשובה ויתכפר לו" (פסיקתא).
אמנם, הסתייגות אחת יש בה: "שאלה בלוריא הגיורת את רבן גמליאל: כתיב בתורתכם, "אשר לא ישא פנים" (דברים י, יז), וכתיב, "ישא ה' פניו אליך" (במדבר ו, כו)! נטפל לה רבי יוסי הכהן. אמר לה: אמשול לך משל, למה הדבר דומה? לאדם שנושה בחבירו מנה, וקבע לו זמן בפני המלך, ונשבע לו בחיי המלך. הגיע הזמן ולא פרעו. בא לפייס את המלך, אמר לו: עלבוני מחול לך, לך ופייס את חבירך. הכא נמי, כאן - בעבירות שבין אדם למקום, כאן - בעבירות שבין אדם לחבירו" - עברות שבין אדם לחברו אינן נמחלות עד שיפייס החוטא את חברו הנפגע. להסתייגות זו אין יוצאים מן הכלל.
עד כמה מקובלת היא התשובה? "אפילו רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה, אין מזכירין לו את רשעו. שנאמר: "ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו" (מסכת קידושין, דף מ עמוד ב ובעוד כמה מקורות). נחמה יש כאן? לא! חובה יש כאן. זמנה של התשובה הוא בכל רגע: "רבי אליעזר אומר: שוב יום אחד לפני מיתתך. שאלו תלמידיו את רבי אליעזר: וכי אדם יודע איזהו יום ימות? - אמר להן: וכל שכן! ישוב היום שמא ימות למחר, ונמצא כל ימיו בתשובה. ואף שלמה אמר בחכמתו: "בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר" (קהלת ט). אמר רבן יוחנן בן זכאי: משל למלך שזימן את עבדיו לסעודה, ולא קבע להם זמן. פיקחין שבהן קישטו את עצמן וישבו על פתח בית המלך, אמרו: כלום חסר לבית המלך? טיפשין שבהן הלכו למלאכתן, אמרו: כלום יש סעודה בלא טורח? בפתאום ביקש המלך את עבדיו. פיקחין שבהן נכנסו לפניו כשהן מקושטין, והטיפשים נכנסו לפניו כשהן מלוכלכין. שמח המלך לקראת פיקחים, וכעס לקראת טיפשים. אמר: הללו שקישטו את עצמן לסעודה - ישבו ויאכלו וישתו, הללו שלא קישטו עצמן לסעודה - יעמדו ויראו. חתנו של רבי מאיר משום רבי מאיר אמר: אלו ואלו יושבין, הללו, אוכלין, והללו - רעבין, הללו שותין והללו צמאים, שנאמר: "כה אמר ה' הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו הנה עבדי ישתו ואתם תצמאו הנה עבדי ירנו מטוב לב ואתם תצעקו מכאב לב" (ישעיהו סה)".
דברים אלו אמורים לגבי כל ימות השנה. מהו, אם כן, ייחודם של עשרת ימי התשובה? בימים אלה התשובה מקובלת מתמיד. חכמים תיארו זאת בצורה ציורית: "ישעיה אמר: "דרשו ה' בהמצאו" (ישעיה נה) ודוד אמר: "דרשו ה' ועוזו בקשו פניו תמיד" (דברי הימים א, טז). למה אמר "בקשו פניו תמיד"? ללמדך שהקב"ה יתברך שמו, פעמים נראה ופעמים אינו נראה, פעמים שומע ופעמים אינו רוצה לשמוע, פעמים עונה ופעמים אינו עונה, פעמים נדרש ופעמים אינו נדרש, פעמים מצוי ופעמים אינו מצוי, פעמים קרוב ופעמים אינו קרוב... לכך אמר ישעיה: "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב" (ישעיה נה) - אלו עשרת ימי תשובה שהוא שרוי ביניכם. שכן יחזקאל אומר: "והקיר ביני וביניכם" (יחזקאל מג). לכך הוא אומר (ישעיהו נה): 'קראוהו בהיותו קרוב, יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלוהינו כי ירבה לסלוח'".
מה נואל מי שאינו מנצל את עשרת הימים הללו ומעביר אותם בבטלה ובשגרה. עליו הכתוב אומר (שיר השירים פרק ה): "אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר, קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק: פִּתְחִי לִי, אֲחֹתִי, רַעְיָתִי, יוֹנָתִי, תַמָּתִי, שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל, קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה. פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי, אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה? רָחַצְתִּי אֶת רַגְלַי, אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם? דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן הַחֹר וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו. קַמְתִּי אֲנִי לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי וְיָדַי נָטְפוּ מוֹר וְאֶצְבְּעֹתַי מוֹר עֹבֵר עַל כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל. פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי חָמַק עָבָר, נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ. בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ, קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי".
משל למה הדבר דומה? לאב שהיה לו בן שנישא ועבר לגור בארץ רחוקה. ביקש האב לראות את בנו, כלתו ונכדיו והפציר בבן לבוא לבקרו בהבטיחו כי כל הוצאות הנסיעה עליו. השיב הבן כי נבצר ממנו מחמת עיסוקיו וטרדותיו לבוא וביקש מאביו שיבוא הוא לבקרו. נענה האב להזמנה והודיע לבנו את תאריך הגעתו. הבן הודיע כי קיבל את המכתב וכי יכין את הכל ליום המיועד. נסע האב ימים רבים מארצו עד שהגיע למדינה בה התגורר בנו. להפתעתו, איש לא המתין לו בנמל. "בודאי טרוד בני בהכנות לבואי ועל כן לא יכול היה להגיע" - הרהר האב. שכר האב עגלה ונסע לבית בנו. בהגיעו לבית בשעת ליל, גילה כי האורות כבויים. חרד האב לשלום בנו ובני משפחתו ונקש בבהילות על הדלת. מתוך הבית נשמע קולו המנומנם של בנו השואל: "מי הוא הדופק?". האב ענה בציפיה דרוכה מהולה בשמחה על שלומם של בנו ובני משפחתו: "אני הוא, אביך!". אם ציפה האב שכעת ירוץ הבן ויפתח את דלת הבית, נכזבה תקוותו: "אבא," - אמר הבן - "עליתי כבר יצועי, פשטתי את בגדי ורחצתי את רגלי. אינני יכול לפתוח לך עתה את הדלת. לך נא אל בית המלון השוכן מול הבית ושכור שם חדר ומחר אקבלך בכבוד הראוי לך". האב לא המתין עוד רגע נוסף. במהרה שכר עגלה ונסע בחזרה אל הנמל, שם עלה על האניה בחזרה לארץ מגוריו. כשניגש למחרת אל בית המלון וביקש את אביו, הבין הבן מה הפסיד והחל לתלוש את שערות ראשו בבכיה.
הנהיה כאותו בן אומלל שלא ידע להעריך את המתת הנדיבה שהעניק לו אביו בהטלטלו עד דלת ביתו? הנתעצל ונגיע אל יום הכיפורים ללא הכנה, טרודים ושקועים בשגרה וננסה אז לפתוח את ליבנו ולשוב בתשובה? הן אפילו פתח כחודו של מחט לא נצליח לפתוח, כל שכן שלא נגיע אל מעלת התשובה השלמה.
"אם ראית דור שפרוץ בעוון אחד יותר מבאחרים, דע כי עוון זה מקטרג בראש כל העוונות ואנשי לבב הנמצאים באותו הדור חייבים לתקן את החטא הזה קודם לשאר חטאים ותשובתם תכריע לזכות את בני דורם שילמדו ממעשיהם וישובו גם הם מעוונם" (ספר התודעה). דומני שדורנו נגוע מאד בעניין זה של בין אדם לחברו. העם מפולג בימים אלה לכל כך פלגים וכל איש שונא את רעהו אף אם לא עשה לו כל רעה רק בשל השתייכותו למחנה כזה או אחר. שומה עלינו לאחד כוחות ולהפוך לאגודה אחת, לא בעלת דעות אחידות אלא בעלת לב אחד. אגודה שבה תשרור ההבנה ותתקיימנה אהבה ואחווה בין חבריה גם אם לאיש יש דעה שונה משל רעהו או מנהגים אחרים. זהו צעד עיקרי ומשמעותי בדרך לתשובה: "'האמת והשלום אהבו' - מי שמרגילים עצמם בשתי מדות אלה אינם באים לידי חטא. וכל מי שבא לידי חטא - כיון שמקבל עליו להיות דובר אמת ועושה שלום, זוכה לתשובה ולעזיבת החטא ולכל המעשים הטובים" (ספר התודעה).
בברכת כתיבה וחתימה טובה ובתקווה לאהבה ואחווה ושלום (אמיתיים. לא כמו אלה שמנסים לקדם במגעים מול הערבים),
שלכם, בן ישיבה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
