יומנו של בן ישיבה
היומן הראשון שלי, והוא לא אנלוגי... |
| 6/2010
התכתשויות פנימיות - מזון התקשורת
קשה לי. הנושא הזה טעון מכדי שאהיה ראוי לכתוב עליו, אבל אני מרגיש מוכרח לכתוב עליו.
התכתשויות מגדריות, מגזריות, עדתיות ואישיות הן מזון התקשורת. רכילות היא דבר שאדם אוהב לקבל גם אם זה כלל לא קשור אליו. תמיד היה ככה ותמיד יהיה, בפרט אם יש גם איזו כותרת מפוצצת. אני לא מנסה לתקן את התקשורת (בעיקר בגלל שזה בלתי אפשרי), אבל אני יכול לבקש בקשה קטנה: בל ניתן לתקשורת את מזונה ואת הכוח להשמיץ שוב ושוב וללבות אש שנאה ופירוד.
ההתכתשות הפנימית האחרונה היתה בפרשת בתי הספר בעמנואל (תקנו אותי אם אני טועה). פסיקת בג"ץ לא שינתה את עמדת חסידי סלונים והם נכונים ללכת לכלא. נהרות של דיו ושל זיעה כבר נשפכו בדיונים האם בג"ץ עשה כהוגן בהתערבו בנושא כזה והאם צדקו הורי התלמידות, אינני מתכוון לעשות זאת כאן. תלונתי היא על כל אלה שמתערבים במחלוקת, אלה המשמיצים לכאן ולכאן מבלי לחקור את הפרטים.
קחו לדוגמה את הכתבה הזאת שעלתה ב-ynet. אני לא אסביר למה לדעתי הרב נבון לא צודק בטענותיו שנבעו בעיקר מחוסר הכרה של המרקם החברתי בחברה החרדית, אני לא אגרום לעוד התכתשות מטופשת. אבל שימו לב לתגובות לטור הדעה הזה: טענות נגדיות (אחוז קלוש), השמצות של החברה הדתית והחרדית, השמצות של הרבנים באשר הם ועוד הרבה שנאה שלא היתה עניינית בכלל. כל זה נבע מכך שהרב נבון חשב לתקן בהציגו את בעיות החברה החרדית לעומת החברה החילונית והדתית לאומית, ונמצא מקלקל.
זו רק דוגמה אחת. קחו את "פרשת הר ברכה" כדוגמה נוספת שבה לא רק רבנים התכתשו אלו באלו כי אם גם הציבור הצטרף לחגיגה ונהג כבימי שפוט השופטים. ביקורות על רבנים שהשתתפו בהתנגדות ולעומת זאת השמצות על רבני האיגוד שלא עמדו לימין הישיבה. לו היה כל זה נעשה בתקשורת הכללית וע"י עיתונאים לא דתיים החרשתי, כי אין הצר שווה בנזק המלך. אבל כאשר בתקשורת הדתית מתפרסמים דברים כאלה וע"י אנשים דתיים מוכרים, אני רואה רק את חורבנו של בית המקדש לנגד עיני.
איך אמר הגאון מווילנא (נדמה לי שזה היה הוא. תקנו אותי אם אני טועה) אחרי שדעכה אש המחלוקת בין רבי יהונתן אייבשיץ ורבי יעקב עמדין (אחרי מותם)? "רבי יהונתן ורבי יעקב, זכר שניהם לברכה. אך כל מי שהתערב במחלוקת לא יינקה מדינה של גיהנם".
אני לא יכול להאשים, אני בעצמי לא חשבתי הרבה לפני שפירסמתי את אותו פוסט ארור, לא תיארתי לעצמי שזה יתפרסם ויגיע למצב שאליו הגיע. אבל אני יכול רק להתחנן לאותם אנשים ורבנים מוכרים שיש להם השפעה: חישבו היטב לפני שאתם מפרסמים משהו, יש לכם קהל שנוהה אחריכם ולעומת זאת קהל שמתנגד לכם. אל תביעו את דעתכם בנושאים פוליטיים רגישים שלא נוגעים להלכה צרופה (דוגמת הפרשה בעימנואל) ושעשויים לעורר מלחמת רבנים (דוגמת פרשת הר ברכה, ואפילו אם מבחינה הלכתית אתם לא מסכימים - חכו עד שיעבור הגל. רק אז הביעו את דעתכם, בכבוד).
את בית המקדש ואת עצמאותנו המדינית איבדנו בעקבות אותה שנאת חינם בדיוק. זו שצעקה על אפליה מינית ועדתית כאשר טענות אלו אינן רלוונטיות, זו שלא הסכימה לשלום כי אם להפסקת אש בתנאי כניעה עד לפעם הבאה. "כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו, כאילו נחרב בימיו".
מתי יגיע אותו יום שעליו התנבא ישעיה באמרו "וגר זאב עם כבש"? לבד הוא לא יגיע, עלינו לעשות משהו. איך אמרו חז"ל (סנהדרין צח, עמוד א): "אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב". קל הרבה יותר להגיע למצב של דור שכולו חייב מאשר להתאמץ להגיע למצב של דור שכולו זכאי, אבל האם חיים בדור שבו "איש את רעהו חיים בלעו" יחשבו חיים? כמה נאמנו דבריו של ד"ר אהרן ברט ז"ל שאותם ציטטתי בפוסט הזה, מי יתן ונזכה לראות בהתגשמות הנבואה "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" - גם בתוך עמנו.
שלכם,
בן ישיבה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
