יומנו של בן ישיבה
היומן הראשון שלי, והוא לא אנלוגי... |
| 6/2010
נושא אבוד / ללא כותרת
קורה. אין לי כותרת לפוסט.
בכל מקרה, רק רציתי לדווח - קצת באיחור - על מבחן הבגרות בתנ"ך שעברתי ביום ראשון הזה. הבחינה היתה במה שנקרא "תנ"ך דתי" ואין לי מושג למה. אני, באופן אישי, לא התכוננתי כלל למבחן ולמרות זאת ידעתי את כל התשובות. כל העסק הזה שנקרא "מבחני בגרות" הוא לא יותר מסתם צחוק מהעבודה לדעתי.
מה שכן, זה לא ממש נושא לכתוב עליו. רציתי רק לכתוב, ולמרות שהנושא כבר לא כל כך אקטואלי, שבהפסקה שבין המבחן הראשון לבאים אחריו (שמשום מה סיימתי אותם תוך 20 דקות כל אחד לעומת הראשון שכדי לסיימו נזקקתי לשעה ומחצית) פתחתי את ספר דברים ונפתח לי בדיוק במקום שבו כתובים בפירוש רש"י הדברים הבאים (דברים כ, פסוקים א,ג): "כי תצא למלחמה על אויבך - יהיו בעיניך כאויבים. אל תרחם עליהם כי לא ירחמו עליך. שמע ישראל, אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם. אל ירך לבבכם וכו' - אין אלו אחיכם. שאם תפלו בידם - אינם מרחמים עליכם! אין זו כמלחמת יהודה עם ישראל, שנאמר (דברי הימים ב, כח): "ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות, ויחזיקו בשביה, וכל מערומיהם הלבישו מן השלל. וילבישום וינעילום ויאכילום וישקום ויסכום וינהלום בחמורים לכל כושל ויביאום יריחו עיר התמרים אצל אחיהם וישובו שומרון". אלא על אויביכם אתם הולכים, לפיכך התחזקו למלחמה".
אלו דבריו. דומני שישראל היא המדינה היחידה שבה אויב מקבל מעמד של אזרח מן השורה, ושבה חבר כנסת יכול לבגוד במדינתו ועוד להוציא את המבקשים להסיר את חסינותו אשמים בגזענות. קשה לי להבין איך ישראל נכנעת ללחץ הבינלאומי ומשחררת את כל אותם "פעילי שלום" "חפים מפשע" לארצות מגוריהם על חשבונה כדי שיוכלו להמשיך לעסוק בטירור ולסייע לאחיהם שברצועה. אני מוכרח להסתייג: אינני יכול לשפוט את ראש הממשלה. ייתכן שלו הייתי במקומו הייתי עושה דברים אחרים, גרועים יותר. איך אמרו חז"ל? "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו". אך מכל מקום, חובתי להעביר את ביקורתי (לא שמישהו יתייחס בכלל לחרק כמוני, אבל זה לא פוטר אותי). מישהו הציע הצעה שלדעתי יש בה מן האמת: על ישראל לשלוח את כל אותם פעילי שלום בידיים ריקות לעזה, למקום אליו רצו להגיע, ולמנוע מהם לצאת משם עד כמה שאפשר. כך יוכלו הם להשתתף בסבלות אחיהם מקרוב ולקלל את היום שבו החליטו לצאת למסע המטופש הזה. אסור היה לישראל לתת להם מתנת חינם ולהשיב אותם למקומותיהם.
ולכל אלה שיתמהו על דברי בכַנּוֹתי אזרחים עזתים תמימים כאויבים, מומלץ לקרוא קצת מדבריו של ד"ר יעקב הרצוג שהיה שגריר ישראל בקנדה ובנו של הרב הראשי הרב אייזיק הלוי הרצוג ואחיו של נשיא מדינת ישראל חיים הרצוג. הדברים נאמרו בוויכוחו המפורסם עם פרופסור ארנולד טוינבי והם גם מצוטטים בתחילת ספרו "עם לבדד ישכון". לצערי אין לי את הטקסט כאן כרגע, ייתכן שאוסיף אותו לכאן בהמשך. תמצית הדברים היא שאותם ערבים "פליטים" לא יוכלו לשוב לעולם למקומותיהם אחרי שלוש עשרה שנה שבהן התחנכו לשנאה ולנקמה במדינת ישראל. הוא מזכיר כי נציג הפליטים הופיע בינואר 1961 באו"ם ודיבר על חורבן ישראל והשמדתה. שלום לא יוכל להיות איתם. הוא לא ידע כמה יתאמתו דבריו ארבעים שנה לאחר מכן כשהוא כבר לא יהיה בין החיים, אבל הגיונו הבריא הוא שהוביל למסקנה זו. באותה עת איש לא התקיפו על כך. אולי משום שהוא תמך את דבריו בעובדות היסטוריות בזמן שהיה מי שהקשיב להן. היום זה כבר לא מה שיעזור לנו. רק אותו שלום מזויף ימשיך להינשא מעל כל גבעה והר, ולרסק את מדינת ישראל בעזרתם האדיבה של עמה וראשיה.
איך אמר נתן אלתרמן?
- - אז אמר השטן: הנצור הזה
איך אוכל לו.
אתו האומץ וכשרון המעשה
וכלי מלחמה ותושיה עצה לו.
ויאמר:לא אֶטֹל כוחו
ולא רסן אשים ומתג
ולא מרך לב אביא בתוכו
ולא ידיו ארפה כמקדם,
רק זאת אעשה:אכהה מֹחוֹ
ושכח שאיתו הצדק.
- - -
כך דבר השטן וכמו
חורו השמים מאימה
בראותם אותו בקומו
לבצע המזימה.
שלכם,
בן ישיבה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
