רק רוצה להיות רזה !

אז היי בנות ..

אני מרגישה חייבת לספר פה מה עברתי בזמן הזה שלא עידכנתי .. 

מצטערת שעזבתי .. אבל לא מצטערת בישביל עצמי .. 

אני רוצה לספר לכם שאני דיי יצאתי מכל הקטע של אנה .. אני כבר לא סופרת קלוריות אני אוכלת רגיל .. ומשום מה המשקל שלי נשאר 36.5 

למדתי לקבל את הגוף שלי כמו שהוא .. אני דיי מרוצה האמת .. הבנתי רק כשלא מתעסקים בכל העיניין של האוכל והמשקל .. אז הכל הולך יותר טוב .. 

כי בנינו בנות .. אין דבר כזה משקל יעד .. תמיד נראה להרזות יותר ויותר וזה לא נגמר .. זה יגמר רק במוות או באיזה שהוא מחלה שתבוא בדרך בגלל זה .. ורק שיוצאים מאנה מבינים באמת שכל הסובבים אותך כלכך סובלים מכל זה .. אז באמת שזה לא שווה שום דבר.. 

אני לא ישקר אני עדיין רוצה להיות יותר רזה .. אבל זה כבר לא שולט לי בחיים .. זה כבר לא מכניס אותי לדכאונות .. למדתי לשמוח ממה שיש לי .. במיוחד שאני עובדת במספרה שיש כלכך הרבה מראות .. אז ככה שזה בישבילי אפילו יותר קשה .. אבל עברתי את זה .. 

אני אוכלת רגיל אפילו מידיי פעם ממתקים כשבא לי .. אני לא סופרת קלוריות אבל אני גם בערך יודעת כמה אכלתי אז זה לא עובר את ה1000 ביום ולפעמים גם פחות .. אבל זה בגלל שהגוף רגיל לאכול כמויות הרבה הרבה יותר קטנות .. 

אני רוצה לספר שאני עדין לוקחת לקסעדין .. אבל רק בגלל שאני והרופאים לא ממש מצליחים לנצח את העצירות הזאת .. 

כל הזמן אומרים לי שזה גם נפשי .. שהגוף עבר טראומה מאוד קשה שקשה לו לשחרר .. 

אבל עם זה .. אני גם מרגישה את הנזקים שאנה גרמה לגוף שלי .. 

התמודדתי תקופה ענקית עם קרחות בשיער .. (מה שלא נחמד למישהיא שהיא מעצבת שיער ) 

התמודדתי עם כתמים שחורים בגוף בלי שום הסבר ... 

התעלפויות חוזרות 

כאבים בבירכיים שעד עכשיו אני סובלת מאוד מזה .. 

כאבים בצד של הבטן .. שבטח תוצאה של הלקסעדין 

אנמיה 

אז זה מספיק נזק בישביל גוף קטן אחד .. 

אני עוד צעירה .. ואני בטוחה שאת הנזק עשיתי לעצמי לכל החיים .. אבל לפחות אני רוצה להמשיך לחיות ולהיות ילדה שמחה כמו שהייתי .. 

אני חושבת שאין דבר כזה להחלים לגמריי .. אפשר להחלים מאנורקסיה ובולמיה .. אבל הפרעת אכילה תמיד תשאר .. זה משו נפשי ..

אפשר רק לחיות עם זה בשלום .. אבל לא מאמינה באנשים שאומרים שהם החלימו לגמריי ואין להם עדיין ריגשות אשם ורצון להרזות שוב .. 

כי זה פאקינג בולשיט ... 

אז זהו בנות .. אני רוצה שתיקחו אותי כדוגמא .. לי היתה את הכי מוטיבציה שבעולם .. הצלחתי להגיע ליעד שלי 

אבל גם הצלחתי בכוחות עצמי לצאת מזה ..

אז בבקשה כל מי שקוראת פה .. תפנו לעזרה .. כל מי שמתחת ל18 תנצלי את זה ותדברי עם ההורים ! בבקשה כי אחרי זה .. זה כבר מאוחר מידיי וקשה יותר לצאת מזה בכוחות עצמך .. אבל שוב .. זה אפשרי ! 

מאמינה בכן ! אני פה למי שרוצה לדבר וצריכה עזרה 3>